מערכת החינוך כולה, וגני-הילדים בכלל זה נוטים, בשנים האחרונות, לכיוון שילובו של הילד החריג במסגרות רגילות. השילוב מיוּשם בדרכים שונות ומגוונות כשהפרטים הקטנים נקבעים על-ידי האנשים העושים במלאכה.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון עמדות של גננות הפועלות בגן לילדים רגילים בגילאי 4-6 בנושא שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגן ילדים.

שילובו של היחיד החריג במסגרת החינוך הרגיל החל מגיל הגן מיושמת בישראל ובארצות אחרות בעולם בשני העשורים האחרונים ומדיניות זו אף קיבלה את עיגונה בחוק החינוך המיוחד בשנת 1988.

הגן המשולב מְזַמן מפגש חינוכי-חברתי בין ילדים בעלי צרכים ייחודיים לבין ילדים בעלי התפתחות תקינה. גן משולב הוא גן עירוני רגיל בו משתלבים שני-שליש ילדים רגילים ושליש ילדים שהופנו אליו לאחר ועדות השמה מאחר ונתגלו אצלם ליקויים קלים בתחומים שונים.

עצם קיומו של הגן המשולב מעניק הזדמנות לאותם ילדים בעלי קשיים לקבל סיוע אינטנסיבי במשך כשנה-שנתיים על-מנת להשתלב בהמשך בחינוך רגיל.

מחקר זה יבחן את עמדות של גננות הפועלות בגן לילדים רגילים בגילאי 4-6 בנושא שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגן ילדים

לצורך בחינת הסוגיה הופץ שאלון בקרב מדגם של 20 גננות. כלי המחקר, הוא השאלון כלל 16 היגדים אשר בחנו היבטים שונים ביחס לשילובם של ילדים חריגים בגנים רגילים.

במסגרת המחקר נבדקו שלוש השערת מחקר כדלהלן

1. השערה ראשונה- גננת בגיל הרך לא תירתע כאשר יעלו את נושא השילוב בגן.
2. השערה שנייה – גננות מאמינות כי שילובו של ילד שונה צרכים יתרום לכל ילדי הגן.
3. השערה שלישית – גננות יסרבו בכל תוקף לשילוב זה בגן.