החברה היהודית בישראל היא חברת עולים – זוהי התכונה העיקרית המאפיינת אותה מראשית ההתיישבות היהודית החדשה ועד היום.

סקירת ספרות זו דנה בנושא העלייה לישראל בשנות ה-50

את גלי העלייה שהגיעו ארצה מקום המדינה , עם כינון חוק השבות, ניתן לחלק לשלוש תקופות עיקריות:מקום המדינה ועד סוף שנות ה-50 – תקופת העלייה ההמונית. & ממחצית שנות ה-60 ועד סוף שנות ה-70 – תקופה שאופיינה בעיקר בעלייה מבריה"מ ומארצות אירופה ודרום אמריקה. & מסוף שנות ה-80 ועד היום – תקופה שבה רוב העולים הגיעו מן ארצות דוברות רוסית ומאתיופיה.

גלי העלייה הגדולים שהגיעו בעשור הראשון לקיום המדינה חוללו תמורה בגודלה ובהרכבה הדמוגרפי של האוכלוסייה היהודית בארץ. היקפם של גלי עליה אלה היה גדול בהרבה מגודלה של האוכלוסייה הקולטת. עם עליה זו צמחה בארץ חברה חדשה, שונה מהחברה היישובית. כמחצית מן העולים באו מארצות האסלאם והמחצית האחרת מאירופה, אשר היו רובם ניצולי שואה.

כפועל יוצא מן העלייה ההמונית החריפו הקשיים בארץ (קצב העלייה מול כושר הקליטה: בעיות השיכון, בעיות התעסוקה, בעיות הבריאות).

העלייה מארצות אסיה ואפריקה, בהיותה אוכלוסייה מארצות תת-מפותחות, כללה אחוז גבוה של ילדים, מיעוט זקנים, והיא התאפיינה ברמת פריון גבוהה, לעומתם העולים ניצולי השואה מהמחנות מאירופה היה אחוז ילדים מצומצם ואחוז מבוגרים גבוה. בנוסף, הרכב הגילים של עליית שנות ה-50 מצביעה על גידול באחוז הילדים וצמצום משקל אלה הנמצאים בגילי העבודה העיקריים 44-30.