החברה על פי הגישה המרקסיסטית נחלקת למדכאים ולמדוכאים, לעניים ולעשירים ולהם גם השקפות שונות בהתאם להשתייכותם הקבוצתית ואכן, החברה הישראלית, כוללת קבוצות שונות הנבדלות מבחינה דתית, פוליטית, תרבותית וחברתית. יש המאמינים בארץ ישראל השלמה, בקיום מצוות, בשורשים היהודים, בקולקטיב היהודי וכדומה ויש מנגד אשר אינם מאמינים במצוות הדת באופן גורף, יש אשר מאמינים באינדיבידואל ועוד.

במסגרת עבודה זו נבחנת השאלה האם העוני וההשכלה משפיעים על השתייכות לציבור החרדי?

קו העוני מוגדר (בישראל) כרמת ההכנסה השווה ל-50% מההכנסה הפנויה החציונית. שיעור המשפחות העניות, אלה שהכנסתן הפנויה נמוכה מקו העוני הגיע בשנת 2002 ל-18.1 אחוזים מכלל המשפחות בישראל-כ-339 אלף משפחות. השוואת תחולת העוני בישראל לתחולתו במדינות אחרות מלמדת כי שיעור המשפחות העניות בישראל, באמצע שנות התשעים, היה גבוה משמעותית מאשר במדינות המפותחות והמדינה היחידה שבה שיעור העוני דומה היא ארה"ב.

בספרות על עוני קיימות גישות שונות למדידת עוני, בישראל מקובלת הגישה היחסית על פי הגישה היחסית, עוני הוא תופעה של מצוקה יחסית, שיש להעריכה בזיקה לרמת החיים הטיפוסית לחברה. כלומר עוני יחסי נמדד בהתאם לרמת החיים של האוכלוסייה כולה. משפחה נחשבת ענייה לא כאשר אין ביכולתה לרכוש סל מוצרים בסיסי כלשהו הדרוש לקיומה, אלא כאשר תנאי חייה ירודים במידה ניכרת מתנאי החיים האופייניים לחברה כולה.

הביקורת על הגישה היחסית היא כי קו העוני לא יכול להיות תלוי זמן ומקום. הבסיס התאורטי לעבודה הנוכחית הנו התאוריה המרקסיסטית, כאשר באמצעותה העבודה הנוכחית מנסה להסביר את הקשר בין עוני והשכלה לבין ההשתייכות למגזר החרדי.

לצורך בחינת הסוגיה מוצגת תחילה את התאוריה של קרל מרקס וכן אתמקד בתיאוריה של מרקס בהקשר לדת. בהמשך  מוצגים מאפייני הציבור החרדי בישראל, כקבוצה מובחנת בחברה הישראלית, קיימת סקירה של העוני בקרב הציבור החרדי ואת ההסבר התאורטי-מרקסיסטי, הפרקים הבאים אשר ידונו בהשכלת חרדים ובקשר בין השכלה ועוני בקרב הציבור החרדי בישראל, יציגו גם הסברים תאורטיים לשיעור העוני ולרמת ההשכלה בקרב הציבור החרדי.