מספר גדל והולך של קשישים חי לבד וסובל פגיעות כלכלית ועוני. ככלל, עוני בקרב קשישים מהווה בעיה משמעותית מאחר ההכנסה של הקשישים מופחתת, בעוד הוצאות הצריכה גדלות (בעיקר בשל עלייה בהוצאות בריאות) עם העלייה בגיל.

העבודה הנוכחית ענינה בתופעת העוני בישראל, כאשר שאלת המחקר בוחנת את הקשר בין תגמול מקצבת זקנה לבין קיום אורח חיים מתחת לקו העוני.

בישראל ממדי העוני ורמת אי השוויון בהתחלקות ההכנסה של האוכלוסייה הקשישה גבוהים. רמת החיים הכלכלית של האוכלוסייה המבוגרת בישראל מצביעה על הבדלים גדולים ברמת החיים של קבוצות שונות, פערים גדולים ברמת ההכנסה בין ותיקים לבין קבוצות המיעוט: ההכנסה המתוקנת לנפש של האוכלוסייה הוותיקה גדולה פי 1.5 מזו של העולים ופי שלושה מזו של הערבים. פערים גבוהים נמצאו גם בין משקי בית שבראשם גברים לעומת אלה שבראשם נשים. רמת החיים הנמוכה ביותר נצפתה בקבוצות הגיל הקיצוניות (עד 55 ומ-70 ומעלה), ובעיקר בצעירה שבהן. רמת החיים הגבוהה ביותר מושגת בגילאי 65-60 ויורדת לאחר מכן, עם הפרישה מעבודה. כמו כן למרכיב הזקיפה בדיור לעובדה כי קשישים רבים בעלי דירה השפעה ממתנת על רמת העוני ואי השוויון בהכנסות.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את הקשר בין תגמול מקצבת זקנה לבין קיום אורח חיים מתחת לקו העוני.

הבדיקה תיערך באמצעות סקירה היסטורית של העוני במדינת ישראל , החל מראשיתה ועד לימנו אנו, כאשר הוצגו הגישות לעוני, ההתייחסות לעוני ושיעור העוני . בנוסף, נערך דיון ביחס לקשישים ועוני. כמו כן, נערך ניתוח אמפירי אשר בחן את הקשר בין תגמול מקצבת זקנה לבין קיום אורח חיים מתחת לקו העוני.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הסיבות העיקריות להתרחבות העוני ואי-השוויון בישראל, נעוצות הן בגורמים מבניים של המשק – ובמרכזן שיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה (יחסית למדינות אחרות במערב) ורמת אבטלה בינונית – והן בגורמים כמו היעדר רמת השכלה מספקת וכישורים מקצועיים – עובדה שיש בה כדי למנוע מן השכבות החלשות מלהשתלב בסקטורים מובילי הצמיחה. בנוסף, היקף העוני באוכלוסייה גדל בעקבות הקיצוץ המסיבי בקצבאות וממדיניות כלכלית ניאו-ליברלית.