נישואים חד-מיניים הם אחד הנושאים המגדירים חופש נישואין במאה העשרים ואחת. בעוד תומכי נישואים חד-מיניים מקבלים בברכה את התפיסה וההכרה בנישואים חד-מיניים בעשור האחרון, המחלוקת נותרה בעינה והיא נסובה על הניסיון לאזן בין הזכויות המתחרות – שוויון / חופש בנישואים וחופש דתי.

העבודה הנוכחית בוחנת עד כמה ראוי לאפשר או לאסור חופש נישואין?

כיום במדינת ישראל, הדרך היחידה ליצור מסגרת משפחתית מוכרת על פי חוק היא בהתאם לדין הדתי, או ידועים בציבור כנכתב לעיל, בהתאמה לדתם של בני הזוג. מציאות זו פוגעת בזכות האדם המסוימת של החופש לנישואים ומונעת מזוגות רבים את האפשרות למסד חיי משפחה במסגרת משפטית-אזרחית מוכרת על פי חוק. זוגות אלה, אשר אינם מעוניינים או יכולים למסד את חיי משפחתם באופן דתי, מוצאים את עצמם ללא חלופה אזרחית, למעט אלטרנטיבות המוצעות על ידי ארגונים שונים, אשר אינם מוכרים על-פי חוק במדינת ישראל ואינם מאפשרים הכרה במלוא הזכויות כפי שמגיע לזוג המתחתן ברבנות.

יתרה מכך, זוגות אלה נאלצים לשאת בהוצאות כלכליות כבדות הכרוכות בנישואים מחוץ למדינה ואף מאבדים את החוויה היסודית של מיסוד הזוגיות שלהם במדינה בה הם חיים, בשפתם, בתרבותם ובלוויית משפחתם וחבריהם.

הסוגיה אותה העבודה הנוכחית בוחנת בהתייחס אל ההתנגשות בין שתי הזכויות הללו, היא: עד כמה ראוי לאפשר או לאסור חופש נישואין?

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי החברה היהודית דתית פועלת בשם הדת ובהקשר זה מערכת הנישואין והגירושין כפופה לחוק הדתי. החברה היהודית –דתית בת זמננו כפופה לרבנות אשר לה מונופול בכל הנוגע למיסוד נישואין וגירושין בישראל. ההלכה היהודית גם רואה את מוסד הנישואין כמוסד נעלה בו ניתן לממש את מצוות פרו ורבו וכן החברה המערבית רואה גם בנישואין מוסד חשוב לשותפות וזוגיות ארוכת טווח. יחד עם זאת החברה החילונית המודרנית רואה בפיתוח האינדיבידואל ערך המגמד את ערך הנישואין .