שפה שנייה נפוצה בסביבה של הלומדים, שהם חשופים אליה במסגרת לימוד בלתי פורמאלית, כמו למשל, עברית שעולים חדשים לומדים. בניגוד לכך, שפה זרה נלמדת במסגרת פורמאלית, ובניגוד לשפה שנייה אינה נפוצה בסביבה של הלומדים.

סקירת ספרות זו עוסקת בנושא העברית כשפה שנייה

המפתח לחינוך רב-תרבותי הוא העזרה הניתנת לתלמיד כדי שיוכל לפתח יכולת חוצה תרבויות. מפגש ראשוני עם דעות קדומות והיכרות עם הסמלים והמאפיינים של התרבות האתנית החיצונית יסייעו לפרט להכיר את תרבותו של האחר הכרה מלאה ולהבינה הבנה מלאה. חינוך רב-תרבותי הוא לא רק היכרות עם תרבות האחר, אלא עיצוב סביבה המשקפת את השונות התרבותית, ובעיקר יצירת שינויים מבניים המבטאים את השוני התרבותי.

בלימוד שפה שנייה יש להתייחס לגורמים כגון גיל הילד, רמת התפתחותו הקוגניטיבית והרגשית, עמדות ביחס לשפה בסביבתו, מידת השליטה שלו בשפה הראשונה וסוג התקשורת בשפת היעד.

רכישת שפה זרה באה לידי ביטוי כאשר ילד מגיע למדינה זרה, הוא הופך זר ובמקביל שוכח את שורשיו ושפתו ומאמץ את השפה השלטת במדינה הזרה. זה המחיר אותו המהגר משלם: דואליות לשונית ותרבותית. המהגר חש כזר ומקבל יחס של זר , אך מנסה לרכוש את השפה , על אף הסכנה כי ישכח את שפת אמו. לשפה זרה, כמו שפת אם, ישנם ארבעה מרכיבים עיקריים: דיבור, הקשבה, כתיבה וקריאה וכל אחד מאותם המרכיבים עלול לעורר חרדה בקרב הלומדים.

העברית היא שפתה הרשמית של מדינת ישראל. בשל היותה של מדינת ישראל מדינת עלייה, חלק מאזרחיה לומד את העברית כשפה שנייה, כמו גם המיעוטים החיים במדינה.