סרבנות מצפון כוללת וישירה, הינה סירוב לקחת חלק בכל פעולה צבאית שהיא, סירוב לציית לאותו צו או חוק הפוגע במצפון ישירות ולכן סרבנות מצפון נובעת מן התחושה שמצפונו של ה"סרבן" איננו יכול להרשות לעצמו לבצע את הפעולה הנדרשת.

סקירה זו מתמקדת בקונפליקט שבין האינטרס הביטחוני ישראלי לבין הזכות לסרבנות מטעמי מצפון, תוך הצגת הנושאים: עקרון שלטון החוק, מדינה וציות לחוק, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אינטרס ביטחוני מול זכויות אדם, סרבנות מטעמי מצפון ועוד.

חובת האזרח למדינה והדיון בציות לחוק, אל מול שאלת המוסר והרצון האישיים, הם נושאים   אשר נידונו בקרב הוגים רבים. הפילוסוף תומס הובס ( Hobbes- 1588-1679) כתב  את ה"לוויתן", שהיווה מסמך "הגנה חילונית למלך". הובס נחשב לאחד מהוגי האמנה החברתית.

עבור אזרחי ישראל קיימים חוקי יסוד המהווים את הצהרת הכוונות הבסיסיות בנוגע לרוחה וצביונה של מדינת ישראל (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). חוקי היסוד שנחקקו בישראל בשנת 1992 נתפסו כמעין "מהפכה חוקתית". חוק כבוד האדם וחירותו מתייחס להגנה על חירויות הבסיסיות של האדם: החיים, הגוף והקניין

במדינת ישראל מהווה הנושא הביטחוני עניין מרכזי המארגן את החברה, את ההתנהגויות ואת החיים בה. דומיננטיות הנושא הביטחוני במדינת ישראל גרם לעיצובן של נורמות שליליות המשפיעות על הדמוקרטיה הישראלית ופוגעות בה

חופש המצפון הוא זכות-אדם מוכרת בתפיסות המוסר הפילוסופיות, כמו גם במשפט הבינלאומי: האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות (1966) קובעת זכות זו בסעיף 18(3) לאמנה וכי מדינת ישראל מכירה בטעמי מצפון כבסיס לפטור משירות צבאי. קל יותר למדינות להיענות לסרבנות מצפון, אשר בדרך כלל איננה תופעה המונית.