סרבנות מצפון כוללת וישירה, הינה סירוב לקחת חלק בכל פעולה צבאית שהיא, סירוב לציית לאותו צו או חוק הפוגע במצפון ישירות ולכן סרבנות מצפון נובעת מן התחושה שמצפונו של ה"סרבן" איננו יכול להרשות לעצמו לבצע את הפעולה הנדרשת.

סקירה זו מתמקדת בקונפליקט שבין האינטרס הביטחוני ישראלי לבין הזכות לסרבנות מטעמי מצפון, תוך הצגת הנושאים: עקרון שלטון החוק, מדינה וציות לחוק, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אינטרס ביטחוני מול זכויות אדם, סרבנות מטעמי מצפון ועוד.

נושא סרבנות גיוס מטעמי מצפון, נדון רבות על-ידי משפטנים ופילוסופים. מבחינה משפטית, התשובה לשאלה זו במערכת המשפט הישראלית היא ברורה. לא מצויה זכות לפטור מטעמים שבמצפון, אך נראה כי טעמים שבמצפון יכול שישמשו כאחד הנימוקים המאפשרים לגורמים המוסמכים להתחשב בהם, לפי שיקול-דעתם, לפטור מחובת השירות הצבאי.

סרבנות הנה עבירה אידיאולוגית הנושאת בחובה עונש, כאשר מדובר בעבריין אידיאולוגי – ערכי, לכן גם נושא קונוטציה חיובית.

סרבנים, למעשה מעניקים לעצמם היתר להפר חוק, על מנת לשרת דעה או אמונה בה הם מחזיקים. סוגית הערך של שלטון החוק מתנגשת בערך המצפון, בעימות זה יד החוק היא העליונה. הסרבנות הנה תופעה שלילית, בשל החשיבות העליונה של החוק בחברה – האלטרנטיבה לחוק היא אנרכיה. תופעה "איש הישר בעיניו יעשה" מסוכנת בעיקר בישראל וכי הפרת החוק פירושה סיכון המדינה.