המשפט הבינלאומי, מצביע על כך שמעצר ללא הגבלת זמן, אך ורק או בעיקר למטרות של חקירה מודיעינית, הוא כנראה לא חוקי על פי החוק האמריקאי או הבינלאומי. מעצר מנהלי מטעמי ביטחון, הוא בדרך כלל מותר על פי החוק הבינלאומי, ובלבד שהוא מבוסס על עילה ונהלים שנקבעו בעבר בחוק; אינו שרירותי, מפלה או בלתי מידתי; רשום וכפוף למשפט הוגן ויעיל לציבור.
עבודת סמינריון זו בוחנת את נושא המעצרים מנהליים כפי שהם פועלים בישראל, בריטניה, ארה"ב וגרמניה.
בישראל, "מעצר מנהלי", נבדל ממעצר פלילי. מעצר מנהלי מוגדר כמעצר ללא אישום או משפט, והוא מאושר על ידי צו מנהלי ולא בצו שיפוטי. מעצר מנהלי מתבסס על הסכנה לביטחון מדינה או הציבור שמציב אדם מסוים ששחרורו צפוי לאיים על ביטחונה של המדינה. מטרות מעצר מנהלי אינן מעצר, משפט, הרשעה וענישה, אלא מניעה.
ישראל משתמשת במעצר מנהלי באופן אגרסיבי יותר נגד פלסטינים מאשר נגד אזרחים ישראלים. על פי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, בין השנים 2000 ו -2005, אלפי פלסטינים הוחזקו במעצר מנהלי, חלקם במשך יותר משלוש שנים, ואילו במהלך אותו פרק זמן רק ארבעה ישראלים הושמו במעצר מנהלי לתקופות הנעות בין שישה שבועות לשישה חודשים.
בבריטניה, מעצר מנהלי נקרא כיום "מעצר לפני תשלום" והוא בשימוש כדי להגדיל את זמן החקירה של פשע פוטנציאלי. בניגוד למודל הישראלי, לא ניתן להשתמש במעצר תשלום מראש בבריטניה לאחר סיום משפט פלילי, כי הוא / היא מהווה איום על הביטחון, ושלא כמו בתרגול בארצות הברית, מעצר לפני האישום הוא אך ורק לחקירה כדי לקבל מודיעין שימושי.
על פי החוקה הגרמנית ניתן לשלול את חירותו של אדם רק על-פי חוק ומתוך ציות להוראותיו. במסגרת החוקה נקבע כי בכל מעצר או עיכוב של אדם יש להביאו בפני שופט ללא דיחוי וכי מותר להחזיק אדם במעצר בלי להביאו בפני שופט רק עד סוף היום שלאחר יום המעצר.
הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.
מבוא
מעצר מנהלי בראי המשפט הבינלאומי
עיקרי המדיניות למעצר מנהלי בישראל
מעצר מנהלי בארצות הברית
מעצר מנהלי בבריטניה
מעצר מנהלי בגרמניה
סיכום
ביבליוגרפיה