אחת הדרכים , אשר באמצעותן ניתן לבחון את מעמדן של הנשים  בחברה הישראלית הוא באמצעי התקשורת. התקשורת מהווה זירה להצגת החברה כולה המגדירה את זהותנו, את גבולות הקונצנזוס וכו'.

סקירת ספרות זו בוחנת את סיקור פשיעת נשים באמצעי התקשורת.

התפיסה הקלאסית, שהייתה מקובלת במשך שנים, גרסה  כי נשים ופשע מאורגן לא הולכים יחדיו ואכן בעולם האלים והשובניסטי, המאפיין את הפשע המאורגן, קיים חשש, שלפיו אישה, כחברה בצמרת הארגון, עלולה להתגלות כ"חולייה החלשה", ולהישבר בקלות תחת לחץ וחקירה

כי פשיעת הנשים  נשארה בתחום עבירות הרכוש, זיוף צ'קים וגניבה באמצעות כרטיסי אשראי. כמו כן  נשים החלו לחדור לתחום פשיעת "הצווארון הלבן" ואף לפשע המאורגן בעבר נטען כי לנשים מבנה פתולוגי שונה משל הגבר אולם בעשורים האחרונים רווחת הדעה כי פשיעת נשים דומה לזו של הגברים, אלא שהן משתמשות בכישרונן וביכולתן להסתיר זאת .

אמצעי התקשורת מציגים את האישה כנפגעת וכחלשה  ואת האבירות המיוחסת לה מצד הרשויות המשטרה ובית המשפט.  הרשויות מתמקדות בצורך להגן על האישה ופחות בצורך להעניש אותה  הטיפול הדיפרנציאלי של מערכת המשפט בנוגע לפשיעת  הנשים מאפיין גם את טיפול של התקשות בנושא הנדון התקשורת מכריעה במידה רבה בעצוב וגיבוש דמות העבריין וכי עבריינות ככלל מושפעת מהכיסוי והסיקור העיתונאי ואכן העיתונות שופעת סיקור מקרי פשיעה ואלימות כאשר העבריינות והפשיעה מיוחסת כמעט לחלוטין לבני המין הגברי.

אחת העבירות והמעילות הגדולות  בוצעה בידי עבריינית הצווארון הלבן הידועה – אתי אלון. לאחר 5 שנים של גניבת הון וגילוי העבירה , הורשעה אתי אלון בגניבת  250 מיליון שקלים מהבנק למסחר ונידונה ל – 17 שנות מאסר בפועל ולקנס של חמישה מיליון שקלים. פרשת המעילה עלתה לכותרות במהלך שנת 2002 והסעירה את המדינה, מאחר ומדובר היה בפרשת המעילה הגדולה ביותר בתולדותיה, אשר הובילה לידי התמוטטותו של בנק ולהותרתם של אלפי לקוחותיו, ללא ממונם.