תחרויות הספורט נוצרו להנאת המשתתפים והצופים, לשם הפעילות הספורטיבית ולמתן אפשרות להביא לידי ביטוי את ההישגיות, והתחרותיות הטבועים באדם, יחד עם זאת התחרויות מעוררות את האלימות של המשתתפים והצופים כאחד.

סקירת ספרות זו סוקרת כתבות העוסקות באלימות בספורט בעיתונות האינטרנטית

מרבית תושבי העולם חשופים לאירועי ספורט ותחרויות ספורט כמו כדורגל, פוטבול, רוגבי, הוקי קרח וכדומה. על מנת להגיע לחשיפה כה נרחבת עושה הטלוויזיה והתקשורת שימוש בהיבטים אנושיים דרמטיים, ריגושים ותוקפניים וכך היא מושכת את הקהל הרחב.

הגורמים המעודדים את האלימות בספורט הם: ההזדהות הקולנית עם הקבוצה האהודה המעניקה הרגשת שייכות, הפעילות ב"המון", המאצואיזם, הנטייה לקיצוניות ולהתלהמות, שנאת זרים ועוד.

תופעת האלימות הולכת וגוברת בענף הספורט ולתקשורת ובעיקר לטלוויזיה תרומה נכבדה לכך.

סוג אחד אלימות המאפיין את ענף הספורט הוא ההתנהגות האלימה של "ההמון": סוג אלימות זה נוצר בעקבות מיעוט קיצוני ואלים אשר מצוי במגרשי הספורט. על פי מחקרים שבחנו את תופעת האלימות של האוהדים במשחקי הספורט, נמצא כי אלימות ההמון נגרמת בעקבות יחידים הנוטים לאלימות לאיבוד הבקרה העצמית.

האישיות המודעת נוטה להיעלם בתוך ההמון ונוצרת "תודעה קולקטיבית", האדם חש אנונימי ובלתי מובחן משאר חברי הקבוצה והוא מאבד את תחושת אחריות על התנהגותו אשר הופכת להיות התנהגות קולקטיבית. תופעת השבטיות בחברה הישראלית מחזקת את השייכות לקבוצת האוהדים ואת הרגשת "הבית" שמקנה השתייכות כזו.

כמו כן האחריות לתוצאה האלימה מתפזרת על כל המשתתפים ולכן מופחת כאן חששו של היחיד מענישה על מעשיו. בנוסף חוסר הארגון במגרשי הספורט, אי הסדר בישיבה הליקויים בהצבת השוטרים והסדרנים מגבירים את אלימות ה"המון".

סוג נוסף של אלימות המאפיין את ענף הספורט הוא תוקפנותם של עיתונאי הספורט: עיתונאי ספורט רבים ושדרי טלוויזיה נוטים לעשות שימוש בדימויים רבים משפת המלחמה בעת סקירתם את אירועי הספורט. כמו כן הם מעצימים את האפקטים האלימים בעזרת מיקרופונים המחוברים לבגדי הספורטאים, על ידי צילומי תקריב איטיים המבליטים את הכאב והפגיעה. הם נוטים לתאר את גופו של הספורטאי ככלי משחית, אלים ותוקפני ובכך זוכה ההתנהגות התוקפנית של השחקנים לאהדה וללגיטימציה ציבורית.