עבודה זו עוסקת בשוני בשיח בנושא רצח נשים ערביות בישראל לשנת 2018 בתקשורת, לבין בחינת התגובות לכתבות.

מקרי רצח הנשים בשנת 2018 סוקרו בהרחבה בתקשורת,  ונכחו בשיח הציבורי באתרי האינטרנט החדשותיים וברשתות החברתית. אשר להיבטי התקשורת החדשותית והחברתית היה תפקיד בהעלאת המודעות בקרב הציבור. כמו כן, היינו עדים לתגובת הציבור שהתבטאה ביציאה להפגנות שביטאה את התנגדות לאלימות כנגד נשים.

שדולת הנשים בישראל וארגון ״תזכור״ ערכו ניתוח מקיף של מקרי הרצח על רקע מגדרי של כל הנשים שחייהן נגדעו מתחילת 2018, בכדי להבהיר אילו מקרים נחשבו כרצח על רקע מגדרי, אילו נותרו לא ברורים ומיהן אותן הנשים שנרצחו.

מניתוח זה עולה כי הגיל הממוצע של הנשים שנרצחו על רקע מגדרי מתחילת 2018 עומד על 42.3 וכי הן נרצחו ב-18 ישובים שונים, 5 מהן נרצחו ביפו. כמו כן, 6 היו יהודיות ותיקות, 6 מהן שהשתייכו לקהילות העולים השונות (יוצאי בריה״מ, יוצאי אתיופיה, מבקשי מקלט, דרום אמריקה) ו-12 מהן היו ערביות. זהותה של אישה אחת, שנרצחה ביפו, נותרה לא ידועה.

5 מהנשים שנרצחו היו תושבות יפו, 3 תושבות נתניה ו-2 תושבות תל אביב. היתר היו תושבות קריית עקרון, בת ים, פרדס חנה, כפר סבא, טירה, תל שבע, חיפה, תל מונד, ג׳ש (גוש חלב), עכו, מודיעין, ערערה בנגב וכפר בדואי לא מוכר בנגב.

6 מהנשים שנרצחו מתחילת 2018 היו נשים יהודיות ותיקות (28%), 12 מהן (48%) היו נשים ערביות, 2 (8%) היו מקהילת יוצאי אתיופיה ו-2 נשים (4) היו מקהילת יוצאי בריה״מ. אישה אחת הייתה עולה חדשה יהודייה מדרום אמריקה, הילדה סילבנה צגאיי הייתה בת הקהילה האריתראית בדרום תל אביב וזהותה של אישה מיפו שנרצחה ב-18 באפריל נותרה לא ידועה, ולא ניתן לדעת אם הייתה יהודייה או ערבייה.

בשליש מהמקרים (8) לא ידוע מי הרוצח, 28% ממקרי הרצח (7) בוצעו על ידי בן הזוג של האישה, 4 נשים נרצחו על ידי הבן שלהן ו-3 נשים נרצחו על ידי אחיהן. בשלושה מקרים הרוצח היה קרוב לנרצחת אך לא מדרגת קירבה ראשונה: מקרה אחד זה היה בן הזוג של הבת, במקרה שני היה זה בן הזוג לשעבר של האם ובמקרה שלישי היה זה אחיינה של הנרצחת (מעקב מבזק לייב- https://www.mivzaklive.co.il/archives/230485)

שאלת המחקר תבחן האם ניתן להצביע על שוני בשיח בנושא רצח נשים ערביות בישראל לשנת 2018 בתקשורת, לבין בחינת התגובות לכתבות  ?

המחקר יבוצע בשיטת מחקר איכותני שיתמקד בניתוח שיח בקורתי של טקסטים עיתונאיים ותגובות. ננסה להסביר את מבנה השיח והטיעונים ולא רק לתאר אותם (Parker, 1992).  מחקר איכותני מאפשר ניתוח תופעות חברתיות ותרבותיות כפי שהם באים לידי ביטוי בטקס העיתונאי (קליין, 2010, 230 ).