ילדים פגיעים במידה רבה בעת שינויים או בעת התמודדויות עם מצבים יוצאי דופן כגון תאונות, מצבים רפואיים כאלו ואחרים ושהיה במקומות זרים ומנוכרים, כאשר להם השפעה מרובה על תחושותיהם. לעומק ועוצמת ההשפעה של הסביבה הקרובה השפעה על התנהגותם ואופן התנהלותם מבחינה רגשית וחברתית ולכן הדרך היעילה להתמודד עם מצוקות כאלו ואחרות הנה על ידי פיתוח תקשורת יעילה בין הילדים לסביבתם. התקשורת מהווה צעד חשוב לקראת הסתגלות יעילה בסביבתם.

המחקר הנוכחי בחן כיצד בובת החבר באמצעות פיטום, משמשת ככלי טיפולי בהתמודדות של ילדים ונוער במהלך אשפוז מעל כחודש בבית חולים.

טיפול באמצעות פיטום הוא טיפול הכולל שלושה רבדים: הרובד הקל בו הבובה משתטה ומצחיקה ומטרתו להפיג את הכאב, להשיח את הדעת ולגרום לחיוך. הרובד הבינוני ממשיך לדיאלוג עם הבובה אודות הקשיים באשפוז, הפחדים וחוסר השליטה. הרובד העמוק לרוב נוצר ממפגש שני והלאה ובו הבובה מלווה בהבנת הטיפול, במשמעויות לטווח ארוך ובתיווך עם הפיזיותרפיה, האחות והרופאים המטפלים.

המחקר הנוכחי עסק בתחושותיהם ואופן התמודדותם של ילדים העוברים תהליך של אשפוז ארוך בבית החולים. כמו כן, המחקר בחן את יעילותה של בובת החבר באמצעות פיטום, ככלי טיפולי בהתמודדות של ילדים ונוער במהלך אשפוז מעל כחודש בבית חולים.בדיקת השאלה המחקרית נבדקה באמצעות 2 ראיונות עם מחנכות הפועלות במסגרת בית החולים, אשר דיווחו על 4 מקרי אשפוז של ילדים בבית החולים ופירוט אודות מצבם הרגשי, ההתנהגותי והחברתי .

כלי המחקר, הוא הראיון כלל שאלות אשר ניסו לעמוד על השינויים שהתחוללו בקרב המטופלים מבחינה רגשית, חברתית והתנהגותית, לפני הטיפול, במהלך הטיפול ובסיום הטיפול . כמו כן, הועלו יתרונות הטיפול באמצעות בובת חבר באמצעות פיטום.  המסקנות העיקריות העולות הן כי הטיפול באמצעות הבובה הוביל את המטופלים לידי שיתוף פעולה עם הצוות הרפואי ולפיכך הוביל גם החלמתם, כאשר המפגש עם הבובה הוביל לשינויים התנהגותיים, אשר באו לידי ביטוי בשינוי במצב הרוח, הם נראו שמחים ורגועים יותר והחלו גם לשתף פעולה עם הצוות הרפואי ועם הטיפול הרפואי עצמו. כמו כן, נמצא כי בובת פיטום הנה יעילה ככלי טיפולי בקרב ילדים המאושפזים בבית חולים תקופה ארוכה.