אם בעבר היה ירמיהו נרדף בגלל נבואותיו בעוד חנניה בן עזור נחשב לנביא האמת, הרי שעם התגשמות נבואתו של ירמיהו ומותו של חנניה, מודעים המלך והעם באופן ברור שירמיהו הוא נביא האלוקים – נביא האמת.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בסוגיות נבחרות בספר ירמיהו.

מעשה האזור- פרק י"ג

א כֹּה-אָמַר יְהוָה אֵלַי, הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים, וְשַׂמְתּוֹ, עַל-מָתְנֶיךָ; וּבַמַּיִם, לֹא תְבִאֵהוּ.  ב וָאֶקְנֶה אֶת-הָאֵזוֹר, כִּדְבַר יְהוָה; וָאָשִׂם, עַל-מָתְנָי.{פ}ג וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי, שֵׁנִית לֵאמֹר.  ד קַח אֶת-הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ, אֲשֶׁר עַל-מָתְנֶיךָ; וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה, וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע.

האל מצווה את ירמיהו לקנות אזור פשתים ולחגור אותו זמן מה למותניו. האזור – חפץ בשימוש יום-יומי, שתכונותיו ותכליתו מוכרים לכולם, הוא לבוש תחתון לכיסוי החלציים, וכשלובשים אותו מהדקים אותו למתניים. הוא היה עשויי מבד פשתה הרגיש למים, ולכן אסר האל על ירמיהו להביא אותו במגע עם מים (לכבסו[1]) כל עוד הוא חגור על מתניו.

הנבואה בבית היוצר – פרק י"ח

ירמיהו במצוות האל יורד אל בית מלאכתו של היוצר – הוא הקדר המכין כלי חרס. בשונה ממעשים סמליים אחרים, מעשה זה אינו מתמקד במעשיו של ירמיהו אלא ביוצר ובפעולתו, שהיא אינה מיוחדת ואינה חד פעמית, היא פעולה שגרתית ויום יומית הקשורה במלאכתו, והם מהווים רקע לדברי הנבואה[2]

מעשה המוטות על הצוואר – פרקים כ"ז, כ"ח

בשנה הרביעית לצדקיהו באים שליחים של מלכי האיזור– אדום, מואב, עמון, צור וצידון לירושלים אל המלך צדקיהו לועידה שמטרתה לרקום תכנית למרד בבבל[3]. ירמיהו מצווה לעשות מעשה סמלי – לתת על צווארו מוטות מעץ[4], ולאחר מכן לשלוח מוטות אלו לשליחים כשהאמירה הנלווית למעשה זה היא שנבוכדנצאר הוא שליחו של האל, ועליהם לשים את עול בבל על צווארם.