עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את הקשר בין סגנון הורות של הורים בחברה הבדואית לבין נשירה מבית הספר.

על-פי נתוני משרד החינוך לשנת 2007, כ-24,500 בני-נוער נושרים מדי שנה מכיתות ט-יב (על-פי מקורות אחרים מדובר בערך על 30,000 בני-נוער בגילים 14-17). אחוזי הנשירה והניתוק גבוהים במיוחד בקרב גילאי 16 ומעלה, ובקרב אוכלוסיית הערבים, העולים והחרדים (אתר משרד החינוך).
רוזמן ודיטל מגדירות ילדים בסיכון ככאלה החשופים לגורמי סיכון רבים המאופיינים בהתנהגות בעייתית.
המונח "סיכון" חל על מארג שלם של נסיבות חיים המקשות על תלמידים לתפקד כהלכה במסגרת בית הספר ולהיעזר במבוגרים. בעקבות נסיבות אלו עלול להיווצר איום של ממש על התפתחות ותפקוד תקינים של תלמידים.
המושג "סיכון" מופיע לרוב לצד המושג "ניתוק". הסיבה לכך נעוצה בעובדה ש"ניתוק" מבטא את הקושי הקיים בקרב ילדים ונוער בסיכון, להשתלב מבחינה רגשית, אישית, לימודית וחברתית. הניתוק הוא תגובה טבעית למצב של סיכון מתמשך.
ברוב מקרי הסיכון ניתן להבחין כי ילדים ונוער בסיכון אינם מוכלים דים, לא על ידי עצמם ולא על ידי סביבתם. ומכאן הצורך בסביבה חינוכית המרחיבה ומאפשרת הגשמה עצמית עבור התלמיד. ילדים ונוער אשר חוו סביבה ראשונית, קרי: משפחה, מזניחה ו/או מתעללת חווים עצמם ככישלון ומכאן מתפתח ייאוש
בנוסף לכך, לדינאמיקה המשפחתית חשיבות רבה בעיצוב וקביעות ההתנהגויות של הפרט, ובמיוחד להתנהגויות של הדרה וסיכון.
הדינאמיקה המשפחתית בחברה הבדואית הנה דינאמיקה המאפיינת את המשפחה הערבית –מסורתית, בה אב הבית, הוא ראש המשפחה ויתר בני הבית וביניהם הילדים הצעירים והבוגרים סרים למרותו. סגנון ההורות הוא לרוב כפועל יוצא מהמבנה הפטריאכלי, סגנון הורות סמכותי.
במסגרת העבודה הנוכחית נבחן הקשר בין סגנון הורות של הורים בחברה הבדואית לבין נשירה מבית הספר.