תפקידו העיקרי של מנהל בית ספר הוא להנהיג חינוכית ופדגוגית את בית הספר וזאת כדי לשפר את חינוכם ולמידתם של התלמידים עליו מוטלת האחריות לראות את המערכת הבית ספרית בשלל ממדיה וליצור ביניהם חיבורים למען הצלחת התלמידים.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בסגנון מעורבות של ההורים, צורת האלימות ומידת מעורבותו של המנהל כמתווך.

אלימות בית ספרית היא כל התנהגות מכוונת שמטרתה לפגוע רגשית או פיזית באנשי בית הספר (צוות והתלמידים), ברכושם, או בציוד בית הספר.

מחקרים בנושא האלימות נוגעים בשני תחומים. האחד בנושא הפרט, והשני בנושא סביבות חברתיות.

בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים החלו אמצעי התקשורת לדווח על מקרי אלימות קשיים שהתרחשו בין כותלי בתי הספר, בחטיבות הצעירות ובבתי הספר התיכונים. מקרי האלימות כללו מקרים של סחיטה, השחתת רכוש ואלימות

שנות האלפיים מהוות את השלב השלישי בתהליך שבו האלימות בקרב בני הנוער בכלל ובבתי הספר בפרט הופכת מ"אין בעיה" ל"בעיה חברתית" המצויה בעין הסערה. על כן,  טיפול בבעיה אינו כרוך בתגובה בלבד, אלא בעיצוב מדיניות סדורה ומקיפה.

הביטוי 'מעורבות הורים' מבטא קשת רחבה של פעולות, הנוגעות בעיקר לצורת ההתארגנות של ההורים בבית- הספר ולאופי המגע שלהם עם צוות בית-הספר

מעורבות הורים כוללת בתוכה מגוון תחומים. הראשון, קביעת תכני לימוד. תחום אשר הוגדר כמעורבות הורים הוא ההשפעה שיש להורים על קביעת תכני לימוד והתאמתם להשקפות עולמם.

מעבר לחזון, המנהיג כמנהל  נדרש לאמונה במשימה, אחריות אישית, התכוונות למטרה, רעיונות, כישורי תקשורת והתנסחות, אמינות, אקטיביות, יכולת להפעיל אחרים, יכולת להיות בתפקוד, בעלי דחף טבעי להיקשר ולהתקרב לאנשים, אמפתיה, , בעלי רמת משמעת עצמית גבוהה, יכולת להסתדר עם דרישות מורכבות וליצור תנאים אופטימאליים כדי להשיג מטרות.