סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את הנושא: נשים במערכת הפוליטית באיראן במאה העשרים.

החל מהמאה ה-19, נכנסו העלמא בהדרגה לחיים הפוליטיים הודות לואקום הפוליטי שנוצר, עד להפלת מוסד השאה באיראן. התנועה האסלאמית באיראן הייתה בעייתו העיקרית של השאה טרם המהפכה, שכן לתנועה האסלאמית נודעה השפעה מכרעת באיראן. המודרניזציה שסימלה יותר מכול את המטר המלכותי בראשות השאה נתפסה בעיני אנשי הדת כמקור סכנה עיקרי לתפקידם המסורתי. התנועה המהפכנית אסלאמית הנה הזרם האצולי אשר הונהג בידי העלמא. העלמא הוא כינוי לכלל חכמי ההלכה האסלאמיים, אלו המפרשים, והמוסרים את הידע הדתי באסלאם השיעי -האיראני. בהתאם לתפיסה זו, אנשי הדת הם גם המנהיגים החברתיים של העדה והם מכונים מגתהדים. חומיני פיתח את התורה הגורסת כי חכמי ההלכה הם השליטים הלגיטימיים ועליהם מוטלת החובה להנהיג את החברה והמדינה. המהפכה האסלאמית באיראן זכתה לתמיכה עממית רחבה כאשר היא התבססה על השתתפות המסיבית של המנהיגים ברחובות. המהפכה האסלאמית הייתה בבחינת חדש לאומה האיראנית שהורגלה זה דורות רבים לשלטון מלוכני. את המונח רפובליקה אסלאמית כדפוס שלטוני רצוי השמיע חומני לראשונה באוקטובר 1978 היא רפובליקה המבוססת על חוקה שהיא אסלאמית דהיינו חוקי המדינה מבוססים על האסלאם – השריעה היא החוק הדתי שמקורו באל.