קאראוואג’יו נולד  בשנת 1573  והחל לעסוק בציור בגיל 12 לערך. בתקופה מאוחרת יותר הועסק על ידי מונסניור פנדלופו פוצו'(לכתוב בסוגריים את שמו באותיות לטיניות) ובאותה העת יצר את היצירה הראשונה בה עוסקת העבודה –"ילד עם סלסלת פירות", לאחריה יצר האומן את היצירה – "פורטרט עצמי כבאכחוס החולה", המלמדת יותר מכול על מצבו הנפשי והפיסי של האומן.

עבודה זו תעסוק נרטיב התשוקה בציוריו של קאראוואג’יו : בכחוס וקופיקון, העולים מיצירותיו של קאראוואג’יו בסוף המאה  ה- 16,  בין השנים 1593 ל-1610, בהן פעל ויצר .

סוף המאה ה-16, היא התקופה בה שהה בארמון הקרדינל דל מונטה ( Francesco Maria Del Monte ) ועד למותו, נודעה כתקופה סוערת במיוחד בה הרג האומן אדם, הואשם, נתבע לדין ונאסר. לאחר שחרורו נאסר שוב בעקבות תקיפת שוטר. בהמשך היו עוד אי אילו תקיפות אלימות שהביאו לגירושו מרומא.

התנהגותו הסוערת והאלימה באה לידי ביטוי ביצירותיו, המוצגות במסגרת עבודה זו, בסדר כרונולוגי עד למותו בשנת 1610.  עד לשנה זו העירום הגברי היווה את המוטיב העיקרי ביצירותיו ועם השנים יצירותיו הפכו בהדרגה לבעלות גוון ארוטי ברור, אם כי עולים מהן אלמנטים נוספים הלקוחים מן החי, מן הצומח, מן המיתולוגיה ומן התנ"ך.

שאלת המחקר: מהו נרטיב התשוקה בציוריו של קאראוואג’יו: בכחוס וקופיקון, העולים מיצירותיו של קאראוואג’יו בסוף המאה  ה- 16 ?

מטרת המחקר: מטרת המחקר הנוכחי לבחון כיצד נרטיב התשוקה והארוטיקה בא לידי ביטוי ביצירותיו המיתולוגיות של האומן.

ניתוח יצירותיו של האומן העלתה כי סמלי הדת והמיתולוגיה מופיעים בכול יצירות האומן אשר נבחנו בעבודה זו. האלים המסמלים טוהר ושלימות מוסרית, בעלי מידות טובות  כדוגמת יוחנן, שליחו של ישו, המסמל את קדושת התנ"ך והאמונה הנוצרית וכן היצירות המוקדמות של האומן, אשר חזרו על מוטיב הפרי ושוב ושוב הציגו את יפי הטבע והאדמה.