העולם נתפס כיום כשוק בינלאומי גדול הפותח נתיבי הזדמנויות בתחומים שונים. גלובליזציה מעודדת יצירת קשרי גומלין חוצי גבולות ולאום ובעולם מתרבה התופעה של חברות רב לאומיות, הנשלטות ע"י הנהלה ראשית אחת ופעילותיהן מתפרסות במדינות רבות.

בעבודה זו נבחנות שתי מדינות – ישראל והונגריה – תוך התייחסות להיבטים דומים ושונים בין המדינות ע"פ מדדים שונים: מאפייני תרבות, שיטות ניהול, משאבי אנוש, היבט ניהולי, ואסטרטגיה.

החברות הגלובליות נוקטות בגישה גלובלית ביחס לשווקים זרים ומשתמשות במאגר משאבים משותף וחזון אסטרטגי משותף. מגמה זו יוצרת עבודה בתנאים של מורכבות וכדי להתמודד עם מורכבות זו על המנהלים להיות מודעים להבדלים הקיימים בתחומים של תרבות, דפוסי ניהול ,ניהול משאבי אנוש ועוד. קיים מעבר מניהול משווה לניהול בינלאומי, המתאים לכל אזור בכל ארץ את האסטרטגיה המתאימה.

כיום, יותר ויותר חברות נאלצות להתמודד עם תהליך הגלובליזציה ההולך וגובר אשר גורר אחריו חברות וארגונים רבים לחציית גבולות, ולהפיכתן לחברות בינלאומיות.
ניהול בינלאומי הוא תחום הידע הדן בפעילויות עסקיות אשר חוצות גבולות לאומיים. פעילויות
כאלה יכולות לכלול העברת מוצרים,שירותים, הון, כוח-אדם, טכנולוגיה, ידע או מידע. תחום זה
עוסק בתופעות ניהוליות אשר חוצות גבולות לאום או אזורים ספציפיים.

אחד מענפי הייצוא העיקריים של ישראל הוא כוח אדם מוכשר ומיומן. ארגונים מקומיים למדו, שניתן לשלוט ולפקח על ארגונים גלובליים באמצעות הקידמה הטכנולוגית באמצעות שיחות ועידה, אינטרנט ועוד.

מנגד עומדת הונגריה שמעמדה העולמי כמובילה טכנולוגית אינו מוטל בספק מצבה הפוליטי בהיבט הגלובלי הוא טוב ולמעשה הולנד מנהלת קשרים עם כל מדינות העולם בכל הדתות.