שאלת המחקר בה תעסוק העבודה הנוכחית היא מהם ההיבטים המשפטיים בעת בעת חקירת חשודים והשימוש במעצרים מנהליים ועינויים  בהם נוקט השב"כ ?

סוגיית החקירות בשב"כ, עלתה לכותרות בשנת 1987, לאחר פרשת קו 300, בהן החליט היועץ המשפטי להעמיד לדין פלילי את הממונים על חיסל המחבלים וביניהם את ראש השב"כ דאז שלום אברהם.

מקרה זה  האיר זרקור על חקירות שב"כ ופועלו  ונדרש מראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, לערוך בדק בית בשב"כ. עד לשנה זו, מעמדו של השב"כ היה רם בעייני הציבור . ההנחה הייתה כי השב"כ פועל מתוך שיקולים צבאיים, שומר על בטחון המדינה ולכן אל לא לציבור להתערב בשיקולי השב"כ.

סוגיית החקירות בשב"כ הנה מורכבת, מאחר והיא מאגדת שני מושגים אשר אינם דרים יחדיו בשלום: זכויות אדם ובטחון לאומי. השב"כ פועל בעיתות חירום לשם קדושת החיים ולשם כך הוא גם פוגע בזכויות בסיסיות הכוללות פגיעה בקניין , בעיסוק ובגופו של האדם.  על התנגשות זו בין ערכים, בכל הנוגע לקבילות ראיות שנתקבלו בחקירה משטרתית אלימה, עמד השופט ח' כהן, בציינו: "מחד גיסא, חובתנו היא להגן על כבוד האדם שלא ייפגע בידי המתעללים בו, ולעשות כל אשר לאל ידינו לרסן את חוקרי המשטרה מלהשיג מטרת חקירתם באמצעים פסולים ונפשעים; מאידך גיסא, חובתנו היא להילחם בפשיעה ההולכת וגוברת והורסת כל חלקה טובה במדינה זו ולמנוע הפקרת שלום הציבור לתעלוליהם של פושעים אלימים אך באשר הוכו בידי חוקרי המשטרה".

הבדיקה תכלול התנהלות ארגון שב"כ כלפי חשודים, הקמת הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ומסקנות דוח ועדת לנדוי. כמו כן, ייערך דיון בנסיבות המאפשרות מעצר או חקירה ביטחונית, ייערך דיון בזכויות המתנגשות במשפט בינ"ל, עמדת ישראל מול ארה"ב, הגנה על זכויות עצירים, סיכום ועמדה אישית.