תולדות העיר צפת קשורה בקשר הדוק עם ההיסטוריה של המסורת האסלאמית כאשר במחצית השנייה של המאה ה -19, האופי האסלאמי של הגליל, וצפת בפרט, היה דומיננטי ובתקופת השלטון העותמאני נהנתה האוכלוסייה המוסלמית משגשוש, רווחה ותמיכה מהממשל ועם סיומו חוותה דעיכה וירידה באיכות החיים וביוקרה לה זכתה.

העבודה הנוכחית תציג את מעמדה של האוכלוסייה המוסלמית במהלך השנים האחרונות של השלטון העותמאני (מלחמת העולם הראשונה), תוך התמקדות במשפחות הנכבדים בעיר, משפחות מוסלמיות אשר השפיעו על העיר, ניהלו את העיר והיו עשירות ובעלות חשיבות.

בשנת 1516 כבשו העותמאנים את פלשתינה, יחד עם המזרח התיכון כולו. בתחילה שגשגה ארץ ישראל בשל השלטון העותמאני, אך בסוף המאה ה -16 החל קיפאון כלכלי.

העבודה הנוכחית בהיותה עוסקת בעיר צפת בתקופת מלחמת העולם הראשונה, חוותה את מלחמת העולם הראשונה ודעיכתו של השלטון העותמאני, כאשר עם דעיכתו של השלטון העותמאני וסיומה של מלחמת העולם הראשונה בהפסדו של השלטון העותמאני, דעכה העיר צפת ועמה האוכלוסייה המוסלמית.

משפחות אלו ירדו מגדולתן עם כינון המנדט הבריטי ועם הקמתה של מדינת ישראל, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שדורות רבים שלטו משפחות נכבדים מוסלמים בעיר צפת, חלקן גם היו בעלות קשרים חיוביים עם אוכלוסייה היהודית והיוו את תשתיתה של העיר מבחינה פוליטית, כלכלית ותרבותית.

בעבודה זו נסקרו השינויים האדמיניסטרטיביים, הדמוגרפיים, הכלכליים והחברתיים שחוו ערביי צפת לאורך מלחמת העולם הראשונה וסיום השלטון העותמאני. תקופה זו סמנה תקופה של שגשוש של הקהילה הערבית- מוסלמית . בתקופה זו ערביי העיר הצליחו לקדם את העיר, לנהל את העיר באמצעות משפחות נכבדים אשר בכוחן הכלכלי, הפוליטי והדתי הצליחו להוביל את העיר.

סקירת משפחות הנכבדים בעיר צפת, העלתה כי משפחות אלו ביססו את כוחן הכלכלי באמצעות שליטה על מוסדות דתיים, באמצעות שליטה נרחבת על אדמות בצפת ובסביבתה ובאמצעות שליטה על תפקידי מנהל שונים בעיר. לכל אלה התווספה גם התמיכה לה זכו נכבדי העיר מידי השלטון העותמאני.