הטקסים ביהדות, נחלקים לטקסים אותם מנהלים גברים לעומת טקסים בהם משתתפות נשים. נמצא כי טקסי נשים נקשרים ליחסים בין אישיים לרוב, לעומת גברים. כמו כן, החלוקה המגדרית בטקסים, הללו מלמדת על  התרבות היהודית- מסורתית הדוגלת בהפרדה מינית, על ערכים שונים וביטוים בקרב גברים ונשים

סקירת ספרות הבוחנת את ההבדלים והעמדות של נשים כלפי טקס הטבילה במקווה, עמדות, בינן לבין עצמן ומול החברה בה הן מצויות.

ההפרדה המינית קיימת גם בבית הכנסת, כאשר ,מתוך המקורות ניתן ללמוד כי נשים הרבו לבוא לבתי כנסת וליטול חלק בעבודת ה’, בין בקריאת התורה ובין בהאזנה לדבריו של הדרשן, מה עוד שההלכה מחייבת נשים בתפילה.

טבילה במים לשם היטהרות מן הטומאה נהגה עוד בתקופת המקרא, אלא שהטבילה נעשתה במקורות מים טבעיים או חצובים כגון נהרות, מערות ובורות מים. המקוואות הקדומים ביותר שנתגלו עד כה הם מן המחצית השנייה של המאה השנייה לפה"ס

המקווה משמש נשים יהודיות נשואות בגיל הפוריות . מדובר בטקס רוחני, המתרחש 12 יום לאחר תחילת הווסת. לאחר שהאישה טובלת במקווה, עירומה, נטולת איפור, לק וכדומה  כך ששום דבר לא חוצץ בין אישה לבין המים, נישאות מעל ראשה מספר תפילות. הטבילה במקווה היא אומנם, אקט פיזי, באמצעות גופנו במים, ובכל זאת מטרתה  רוחנית.

בישראל יש כמה ממדים דתיים ציבוריים, לאורם, נדרשים יהודים חילוניים להשתמש בשירותים הניתנים על ידי הרבנות, כגון: נישואין, גירושיןו קבורה.

תפילה לשלומו של החולה מקובלת מזה שנים רבות בקרב המאמינים בדתות שונות. האמונה בדבר סגולתה של התפילה לאל להביא מזור לחולה היא נחלתם של המאמינים בדתות שונות. מספרם של המאמינים בכוחה זה של התפילה רב , מאלו המחפשים הוכחה מדעית ליעילותו של הגורם המרפא ובדרך כלל אין הם הראשונים אשר נזקקים להוכחה זו לשם קיום אמונתם.