העבודה הנוכחית תבחן את משמעות התרבותית של תרגום ששון סומך את יצירתו של מחפוז נג'יב.
מחפוז היה מצרי ולא לאומני ערבי, הוא התפכח מהכישלונות הפנימיים והחיצוניים של הנאצריזם ותמך בשלום בין ישראל למצרים. מחפוז למד פילוסופיה באוניברסיטת קהיר לפני שפתח בקריירה ספרותית. בשנת 1952 פרסם מחפוז מספר רומנים וסיפורים ריאליסטיים. לאחר ההפיכה של הקצינים החופשיים באותה שנה, הוא לא כתב ספרות עד שנת 1959. תחילה טען שזה מכיוון שהמשטר החדש תיקן רבים מהבעיות החברתיות שהיו במוקד כתיבתו, אך לאחר מותו של נאסר, הוא טען שהוא פחד להתנגד למשטר. בהמשך היה אחד התומכים הנלהבים והקולניים של סאדאת ותהליך השלום עם ישראל.
בשנת 1978 כתב מחפוז מכתב למומחה לספרות ערבית באוניברסיטת תל אביב ששון סומך, ובו הביע תקווה שבאמצעות שיתוף פעולה ערבי-יהודי יהפוך המזרח התיכון ל"מקדש מואר של מדע שהתברך בעקרונות אלוהיים".
אלמוג בהר תיאר את פועלו של ששון סומל כ: "משימת התיווך בין שתי התרבויות הגדולות, שתי השפות האחיות, הפכה למפעל חייו".
ששון סומך היה לדמות מתווכת בין הספרות הערבית לספרות העברית בזכות תרגומיו . סומך תיווך את הספרות לקוראיו מעל במות אקדמאיות בעברית ואנגלית, בעיתונים ובכתבי עת . הוא פעל גם כמתרגם וגם כחוקר וכך גם עודד אחרים לתרגם יצירות רבות. הדוגמה המובהקת לכך היא היצירה של מחפוז "טרילוגיה קהירית".
1. מבוא
2. יחסי ישראל- מצרים
3. חרם על תרבות ישראלית בקהיר
4. הסלידה מתרבות מצרית כנציגת התרבות הערבית בישראל
5. תרגום של מחפוז נג'יב על הקשר שנוצר בין ששון למחפוז
6. כיצד ששון סומך ניסה לגשר על הפערים ולהתגבר על המכשולים הפוליטיים תרבותיים
7. סיכום