מומלץ לאדם להשקיע את זמנו בקניינים רוחניים כמו חכמה ובינה, ופחות בקניין חומרי הכולל צבירת כסף ורכוש. כלומר, המוסר והדעת טובים ונבחרים יותר מכל החפצים (רכוש) ואף מקיום המצוות.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את משמעות הדמות האדם לאל לפי פרקים נב', נג' ו-נד' במורה נבוכים חלק ג' של הרמב"ם.

הרמב"ם טוען כי השכל הנה מהות הנפש האנושית ובכך מאמץ את התיאוריה האריסטוטלית המגדירה את הנפש כ"צורה" של הגוף ומדגיש כי ה"צורה" של נפש האדם – השכל – מצויה בו רק בכוח ועל האדם מוטלת החובה להוציאה אל הפועל.

חשיבותו של השכל על בעיני הרמב"ם הובילה אותו להתריע מפני  הזנחה של פיתוח הפוטנציאל השכלי הטבוע באדם  אשר עלולה לפגוע לא רק באדם עצמו אלא גם בסדרי החברה התקינים; כי אדם שלא יקבל את "צורתו" האנושית, "אינו אדם באמת", אלא יצור משונה – חיקוי לאדם בתבניתו – אך גרוע מן הבהמה

חסד משול להפלגה, יתכן כי מדובר בחסד = מעשה מופלג , מעשה טוב. הטוב או ההטבה מיועדת לאדם שאין לו זכות לכך וכן לאדם הראוי לכך.  במרבית ספרי הנבואה החסד ניתן לאדם אשר אינו ראוי לו. העולם בנוי על חסדים מעין אלו .

הרמב"ם קבע כי תכלית האדם היא השגת האל באופן השכלי ולחקות את פעולות האל "להדמות בפעולות האלוה". חיקוי האל חייב להיות חיקוי או הידמות פעילה ומעשית לפעולות האל. החכמה מביאה את האדם להתקרבות לאל וע"י כך להשגחה פרטית של האל על האדם.