ישנה חשיבות רבה לסיווגו של העימות המזוין בין ישראל וארגון החמאס השולט בעזה ובנוסף לסיווג מעמדה המשפטי של עזה.  חשוב לציין כי בגישתו הקלאסית, המשפט הבינלאומי מבחין בין שני סוגי עימותים בלבד- עימות מזוין בינלאומי ועימות מזוין שאינו בינלאומי. הבחנתו היבשה של המשפט הבינלאומי נקבעת על פי השאלה האם הסכסוך המזוין מתקיים בין מדינות או לא.

העבודה הנוכחית עניינה בשאלה האם ישראל פעלה כחוק בפעולותיה בעקבות פרשת משט המרמרה

בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר ב -31 במאי 2010, משט של שש סירות, הנושא יותר מ-700 אזרחים, כולל עיתונאים, מכמעט 40 מדינות אשר בקשו לספק אספקה   ​​לרצועת עזה וכן לשבירת המצור הישראלי על עזה, נעקף על ידי הקומנדו הישראלי במים בינלאומיים. כוח הקומנדו עלה על  הסיפון העליון של הספינה הגדולה ביותר במשט-Mavi Marmara, שש הספינות אשר עליהן נוסעים הופנו בכוח לנמל אשדוד הישראלי, שם רוב הנוסעים עוכבו, לפני גירושם מישראל.

בהתאם לחוק בינלאומי המצור איננו חוקי , הן בשל האופי המשפטי של יחסיה של ישראל לעזה ככובשת וכן בשל השפעת המצור על האוכלוסייה האזרחית, המהווה תהליך בידוד כלכלי ופוליטי שהטילה ישראל על רצועת עזה.

המשפט הבינלאומי, כולל המשפט ההומניטרי הבינלאומי  קרא להפסיק את המצור על עזה, התקיפה על ספינות אזרחיות נושאות סיוע הומניטרי לאור קיומו של המצור הפר את החוק הבינלאומי. גם אם אפשר היה לטעון שישראל זכאית לעצור ספינות שפנו לעזה, כולל ספינות במים בינלאומיים,  האופי הבלתי מידתי של פשיטת הקומנדו הישראלית בשעה 4:00 בבוקר על מעבורת נוסעים, מה שהותיר תשעה אזרחים הרוגים ועוד הרבה פצועים, וחוסר הכרח בביצוע התקפה כזו על מעבורת נוסעים, כמו גם השתלטות על הפניית חמש ספינות אחרות ונוסעותיהן לשטח ישראל, הופכת את ההתקפה לבלתי חוקית.

יתר על כן, בתגובה להתקפה הבינלאומית על המשט,, ישראל לא הסירה את המצור; אלא רק "הקלה" על ידי הרחבת מספר הפריטים שנכנסו לרצועת עזה . ההגבלות נותרו, כולל הגבלה חמורה על חופש התנועה נמשך

לפי מועצת זכויות האדם העימות עם עזה פוגע באוכלוסייה האזרחית ומוביל למקרי מוות, פציעות ונזקי רכוש. הנזק עשוי להיחשב כהרס של הכלכלה האזרחית. בעזה מתמודדים עם מחסור במזון או באמצעים לקנות אותו. פעולותיה ומדיניותה של ישראל מסתכמים עונש קולקטיבי כפי שהוגדר על ידי החוק הבינלאומי והיא לפיכך בלתי חוקית ומנוגדים לסעיף 33 של אמנת ז'נבה הרביעית

עבודה זו דנה  בזכותה של ישראל להטיל מצור ימי על עזה או שעצם קיומו של המצור לא חוקי אובייקטיבית ולכן פעולות נגדו הן חוקיות. או מנגד שהמצור עצמו חוקי. במקרה זה נבדק האם פעולותיה הספציפיות של ישראל באירוע הזה היו חוקיות או לא.