יחסי ישראל-תורכיה ידעו עליות ומורדות במהלך השנים, כאשר בעבר ניהלו תורכיה וישראל מערכת יחסים אסטרטגית.
סקירת הספרות הנוכחית עוסקת במשא ומתן בין ישראל לתורכיה בעקבות משט המרמרה.
במהלך שנות ה-90 תורכיה מצידה הייתה מעוניינת להתקרב לישראל בשל היותה מבודדת במזרח התיכון הערבי המאופיין בחוסר יציבות ובסביבה ביטחונית סוערת ופכפכה, משום שהיא נתפסת כמדינה חילונית אשר התרחקה מהאסלאם וכן משום התייצבותה לצד המערב וארצות הברית.
את השלכות השותפות בין תורכיה לישראל ניתן לראות בכמה מישורים עיקריים: יחסי תורכיה עם מדינות ערב, תהליך השלום בין ישראל לערבים , היציבות האזורית במזרח התיכון ופתרון המחסור במשאב המים במדינת ישראל.
באמצע שנת 2010 הגיעו היחסים שבין ישראל לטורקיה לשפל . התקרית ב–31 במאי, כאשר חיילים ישראלים הכניעו בה את ההתנגדות על סיפונה של ספינה טורקית אשר ביקשה לפרוץ את הסגר של ישראל על רצועת עזה, הובילה למשבר חמור ביחסי תורכיה-ישראל.
ראש ממשלת טורקיה ארדואן הוא הפוליטיקאי הטורקי המוביל בביקורת נגד ישראל., לאור שנות שלטונו (החל מ-2002) הוא מגנה את פעולותיה של ישראל.
קיימות שתי גישות עיקריות יש לניהול משא-ומתן: הגישה התוקפנית הגורסת כי בעזרת תוקפנות ניתן להשיג רווחים שכן משא ומתן מטבעו כולל כוחות מנוגדים ולכן יש לנהל את המשא ומתן כעימות וקונפליקט ולהפגין קשיחות ותקיפות.
הגישה השנייה גורסת כי משא ומתן הוא עיסוק ביחסים בינאישיים ואין לנהוג ולפיכך בתוקפנות אלא לפעול ברכות, עדינות וסובלנות , המשא-ומתן על פי גישה זו, מתבסס על הקשבה והבנה לצד שמנגד ואלו כלים שימושיים לניהול משא-ומתן אפקטיבי.
משא ומתן בין ישראל לתורכיה בעקבות משט המרמרה
סקירת ספרות
מקורות