למעצבי מבנים ומתקנים המיועדים לשימוש ילדים, יש אחריות גדולה על יעילות תפקודם של הילדים ואופן התפתחותם. הטענה היא כי ילדים רגישים למרחב בו הם שוהים, וכי הם מגיבים באופנים שונים לסוגי המרחבים הרבים (חללים גדולים, שטחים פתוחים, חללים קטנים, חללים נעימים, חללים פרטיים, חללים נסתרים).

סקירת ספרות זו בוחנת את מאפייני מרחבי הלמידה השונים ואת השפעתם על התפתחות הילדים

ילדים בגיל הרך הינם לומדים פעילים ונלהבים, אשר כל הזמן בודקים ומתנסים. הילדים מסתמכים במידה רבה על חושיהם, תוך שכישוריהם הולכים ומתפתחים ומאפשרים להם ליזום פעילויות חדשות, להתנסות בחומרים חדשים, ולבנות באופן יצירתי. תפקיד מרחבי הלמידה הוא לעודד אותם ליוזמה ולפעולה, ללמידה על פי הקצב שלהם ורמת ההתפתחות שלהם.

עיצוב המוסד החינוכי צריך לספק סביבה אשר מעניקה חוויות חיוביות ומעשירות. סביבה המאפשרת לילדים לנוע, לחקור, לנסות ולגלות בעצמם. ילדים משתמשים בסביבה כדי לשפר את מיומנויותיהם ולהתפתח.

חינוך סביבתי משחק תפקיד עיקרי בהעלאת מודעות הילד לסביבה באכפתיות ובנכונות שלו לתרום. מחקרים מלמדים כי קיים קשר חזק בין מודעות הכרתית לבין נכונות הילד לפעול למען סביבתו וכי אחד התנאים לכך הוא נכונות בית הספר לפעול ולהפעיל חינוך סביבתי.

הסביבה הלימודית בה מתקיים המפגש בין המורה לתלמידיו ובינם לבין חומרי הלמידה, מהווה צומת שבו יכולה לפרוח למידה משמעותית. לכן חשוב לספק מרחבים המאפשרים למידה משמעותית שאינם מוגבלים, אלא חורגים והנוגעים בעולמו של הלומד. מרחבים אלה מזמנים ומעודדים פעילויות חינוכיות רצויות ומגוונות: חקר וגילוי, התנסויות שונות, משחק, אינטראקציות חברתיות חיוביות ועוד.