יש להניח  כי הקשר האישי בין בעלי שליטה לבכירים בבנקים, ובכלל קשר אישי בעולם שלנו, הוא עניין דרמטי בכל מהלך אפשרי, ואין ספק כי הנגישות של אותו טייקון תורם למערכת הבנקאית ולראשיה – כך שהמחזוריות שהטייקון מהווה מקום עבודה ליוצאי בנקים או יוצאי רגולציה.

עבודה זו בוחנת את מקרה IDB בהתאם לסיבות לקריסה וכן ניתוח כלכלי אשר אמד את מצבה הפיננסי ערב קריסתה.

א. גורמים מאקרו כלכליים ואקסוגניים:
– החלטות השקעה שגויות: השקעה בקרדיט סויס והתוצאה הפסד של 700 מיליון דולר. טעות עסקית נוספת הייתה רכישת מגרש בלאס ווגאס עם יצחק תשובה, כאשר ההפסד כאן היה 300 מיליון דולר.

כל החלטות ההשקעה החשובות מהשנים האחרונות מיוחסות לבעל השליטה בקבוצה, נוחי דנקנר. שיזם את רכישתה של כור, את מימוש האחזקות במכתשים אגן ואי.סי.איי ואת ההימור הענק של כור על מניות קרדיט סוויס. דנקנר גם היה המוביל של עסקת פלאזה לאס וגאס וגם את ההשקעה הכושלת של דסק“ש בעיתון ”מעריב“ ורכישת רשת קלאבמרקט על ידי שופרסל.

– רפורמת הסלולאר: עם כניסת המתחרות החדשות דוגמת גולן טלקום , הוט מובייל רמי לוי ועוד חל כרסם בנתח השוק של החברות הסלולאריות הקיימות וגרמה להורדת מחירים משמעותית של מאות אחוזים. הפגיעה המוכרת ביותר היא הפגיעה בקבוצת אי.די.בי .

חברת אידיבי החזיקה במחצית מסלקום. בשיאה החברה הייתה למעלה מ-3 מיליארד דולר. כשהחלה הרפורמה שווי השוק של החברה ירד בחצי מיליארד. נתונים אלו הובילו לירידה חריפה בשווי של אי.די.בי פתוח ואחזקות ופגיעה בחברות האחזקה.

– חלוקת דיבידנדים: הירידה במחיר המניות מצד אחד וחלוקת הדיווידנדים האגרסיבית מצד שני הובילו לירידה של כ-33 מיליארד שקל בשווי הנכסים המצרפי של הקבוצה.