שנת השמיטה מערימה קשיים רבים על יהודים אדוקים בעיקר ומעבר לכך שמדובר בחוק חברתי ומגמה לצדק חברתי, קיים קושי כלכלי-קיומי במסגרת שנת השמיטה.
העבודה הנוכחית בוחנת את משמעות שנת השמיטה והשלכותיה על החקלאים, משמעות שמיטת הקרקעות ושמיטת הכספים והקשרם לצדק חברתי ומה נעשה עם הלוואות שניתנו לפני שנת השמיטה?
שמיטה לא נצפתה במשך אלפיים שנה, אלא על ידי יהודים מעטים בארץ-ישראל. אך משהחל הפרויקט הציוני ברצינות בסוף המאה ה -19, הוא הפך שוב, לסוגיה מעשית של יהודים שומרי מצוות. כדי לציית לרוח התורה – ובאותו הזמן לא לגרום לאסון כלכלי על החקלאים במדינה – הרב הראשי, אברהם קוק, מכר בדיעבד את הקרקע ללא-יהודים, ובכך אפשר גידול חקלאי מוגבל.
על פי ההלכה, כל האדמות בישראל צריכות לנוח אחת לשבע שנים. יהודים שומרי מצוות אינם רוכשים או אוכלים תוצרת חקלאית שגדלה בישראל במהלך השנה. באופן סמלי, החוק נתפס כהכרה ברעיון שהאדמה וכל מה שיש בה שייכים לאלוהים, לא לאדם, וככזה הוא אלוהים שיכול לקבוע מתי הוא מעבד את הקרקע ומתי לא.
חוקי שנת השמיטה הם דוגמה עיקרית להנהגת צדק חברתי , אם כי חוקי השמיטה מעוררים הקושי. לא זו בלבד שאסור לעבוד את האדמה בשנה השביעית, אלא שהארץ וכל התוצרת שלה הופכים להיות ללא הבעלים במשך כל השנה. כל אחד וכל אחד, בני אדם ובעלי חיים, זכאי באותה מידה ליהנות מהקרקע והיבול. הסנקציות וההשלכות המופיעות על ידי התורה והנביאים הן חמורות: אי ציות לשמיטה תביא לגלות.
ההתייחסות בעבודה הנוכחית לחוק השמיטה הנה להיבטים החברתיים של שנת השבתון היהודית.
ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי שנת השמיטה כמתואר בתנ"ך הייתה שנה אחת בכל שבע שנים שבהן צוו בעלי הקרקע לעזוב את האדמה והעיבוד החקלאי נאסר, ואילו התוצרת הייתה זמינה לעניים. החוקים לשנת השמיטה קבעו גם שחובות חייבים להיסלח.
הרעיון המרכזי של השמיטה שכל אדם יכול להתחיל מחדש את חייו, כל שבע שנים. החוק מכוון למגזרים החלשים באוכלוסייה ומאפשר להם להתחיל את שבע השנים הבאות ללא נטל החוב. הרעיון שהעניים והמובטלים יכולים ליהנות מן התוצרת באופן חופשי עומד בבסיס המסר השוויוני של היהדות.
מבוא
שנת שמיטה והקשרה לצדק חברתי
שמיטת כספים
סיכום
ביבליוגרפיה