התלמידים אשר פחות מצליחים מבחינה אקדמית הם הנוטים להיות בעלי הקריירה הקצרה ביותר בבית הספר ואולי בסופו של דבר עוזבים את בית הספר בלי הכישורים הבסיסיים ביותר ולכן כדאי לשקול כיצד אנו, כחברה, בוחרים להקצות את המשאבים החינוכיים שלנו.

העבודה הנוכחית עניינה במערכת החינוך במרכז לעומת בפריפריה.

סעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי – 1953 קבע כי יש "להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו".

בית הספר ומערכת החינוך יוצרים ריבוד באמצעות  הדינמיקה הנוצרת מהתלמידים המגיעים ממעמד, מגדר וגזע. הצרכים של כל אחד מהם לא תמיד חופפים. לפיכך, הדינמיקה המרכיבה את התחומים הללו פועלת גם היא בפעילות היומיומית בבתי הספר.

מטרתה של העבודה הנוכחית הנה לדון במערכת החינוך במרכז לעומת בפריפריה.

כלומר העבודה תבחן כיצד מערכת החינוך באה לידי ביטוי  בבחינת הישגים במרכז לעומת בפריפריה?

הבדיקה תיערך באמצעות ספרות הכוללת מחקרים שונים הדנים סוגיה.

הספרות והנתונים שהוצגו מעלים כי רשויות מקומיות, מרכז ופריפריה נבדלות בבחינת תוצאות מבחני הבגרות וכי רשויות במרכז נהנות מתוצאות גבוהות יותר.  על כן, קיימת אפליה בין הרשויות, אפליה המציגה הבדלים באיכות החינוך שמקבלים הילדים בכל רשות ורשות.