חוק החינוך בישראל (מדינת ישראל, 1953 , סעיף 23) מסדיר את זכותם של ההורים לבחור מסגרת חינוכית הולמת לילדיהם, הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים מוגבלים למסגרות החינוך המיוחד שאליהן הפנו ועדות ההשמה.

העבודה תעסוק במערכת היחסים בין ההורה לילד בעל צרכים מיוחדים לבין צוות הגן. מעורבות הורים במערכת החינוך היא תהליך חברתי אשר בשנים האחרונות תופס תאוצה בכל העולם ובישראל.

ועדת ההשמה כוללת שבעה חברים: יושב/ת ראש המייצג/ת את הרשות המקומית, שני/שתי מפקחים/ות אזוריים/ות אשר אחד/ת מהם/ן מפקח/ת על מסגרות בהן יש חינוך מיוחד, רופא/ת ילדים, פסיכולוג/ית נציג/ת השירות הפסיכולוגי העירוני, עובד/ת רווחה ונציג/ת ועד ההורים הארצי.

לעיתים ההורים מסרבים לניסיונות בית הספר לכפות עליהם ועדת השמה. הפנייה לוועדת השמה נעשית על–ידי המוסד החינוכי שבו הילד לומד, גורם מטפל או ההורה עצמו.

יצוין כי ללא הסכמת ההורים אין לשום גורם סמכות חוקית לפנות לוועדת השמה, אלא במקרים קיצוניים שבהם יש בכוחו של המוסד המטפל להוכיח שהילד איננו מתאים לבית זה או אחר.

העבודה עוסקת במערכת היחסים בין ההורה לילד בעל צרכים מיוחדים לבין צוות הגן. מעורבות הורים במערכת החינוך היא תהליך חברתי אשר בשנים האחרונות תופס תאוצה בכל העולם ובישראל. הקשר בין מערכת החינוך לבין בית ההורים התרחב והעמיק, ועקב כך גדלה מעורבות ההורים.

הנחת היסוד למעורבות הורים היא ששותפות פעילה של הורים, מורים ותלמידים בתהליך החינוכי משפיעה לטובה על חינוכו של התלמיד ועל הטיפול בו ותורמת לאיכות חייו.

המחקר הנוכחי עיניינו בניתוח האירוע עוסק בילדה בגן חובה שאובחנה כבעלת צרכים מיוחדים, ילדה בעלת לקות למידה, כתוצאה מהאבחנה הילדה קבלה זכאות לשעות שילוב והחלה לעבוד עם גננת שילוב. בהערכת המחצית צוות המקצועי של הגן המליץ על שילובה בכתה ללקויי למידה, הדבר הוביל לקונפליקט בין ההורים לבין הצוות המקצועי.