הפקידות בראשות הברון ניהלה את המושבה על כל ענייניה. כמו כן, היא חיה ברמת חיים גבוהה, שכן בנוסף למשכורת קיבלה דיור מרווח, הסקה, עזרה ושירותים נוספים בחינם. התלות של האיכרים בפקידות הייתה רבה ובעיקר בתחום הכלכלי, שכן הברון סבסד את המשק החקלאי והיה אחראי על חלוקת הקרקעות בין המתיישבים.

הסקירה עוסקת בסביבה השיתופית, קרי ה"קיבוץ"- תולדותיו, עקרונותיו ויחסי הגומלין בו ונותנת רקע על יחסי הגומלין שבין ה"מושבות" ובין הארגונים שתמכו בהקמתן.

בחינת אופי יחסי הגומלין בסביבות שיתופיות מצריך הסבר אודות הסביבה השיתופית, קרי: הקיבוץ ועקרונותיו המרכזיים. ובכן, ראשית קיבוץ מוגדר כ"חברה שיתופית המאורגנת למטרות התיישבות, מושתת על יסוד בעלות על הקניין, על עבודה עצמית, על שוויון ושיתוף בשטחי הייצור, הצריכה והחינוך, מהווה תרומה ארץ ישראלית מקורית לדרכי ההתיישבות החקלאית ולמימוש אידיאל השוויון"

עד סוף מלחמת העולם הראשונה הוקמו קיבוצים מעטים נוספים, שכן דרך התפתחותן של הקבוצות הראשונות הופרעה בעקבות המלחמה, משנסתיימה המלחמה והמסגרת הפוליטית של הארץ התייצבה על ידי הכיבוש הבריטי בשנות ה- 20 ובימי העלייה השלישית, הוקמו קיבוצים רבים בידי עולים יוצאי תנועת הנוער "החלוץ".  בשנות ה- 30 וה- 40 היווה הקיבוץ צורת התיישבות יהודית עיקרית בארץ ישראל, בזכות יתרונות הארגון השיתופי, נוכח התנאים הביטחוניים, חקלאיים ומשקיים בתקופה ההיא.

התמודדויות האיכרים עם הוועד הייתה בעייתית כאשר הוועד הפך ממייצגו של הפרט ליריבו הקשוח. הוועד פעל בכוחניות כלפי הפרט, לא סייע לאלו אשר נקלעו למצוקה. התקופה התאפיינה במצוקה כלכלית וכי איכרים רבים היו חסרי אונים לנוכח פלישות לשטחם, מחסור וכדומה ואילו הוועד לא פעל לטובתם ובעדם.

חברת יק"א פעלה עד שנת 1923 (תרפ"ג). באותה שנה הכריז הברון על הקמת חברת פיק"א (חברה להתיישבות יהודית בא"י (A.C.I.P) שתפעל בארץ-ישראל במקום יק"א ושתמשיך את פעולותיה ברחבי העולם. עיקר מקורותיה הכספיים של פיק"א הושתתו על ההון שהעמיד לרשותה הברון ושלא כמו יק"א, שהייתה חברה ציבורית, הייתה פיק"א ארגון פילנתרופי פרטי. פיק"א ניהלה את עבודתה בכפיפות לתקנון מגובש ופעלה במבנה היררכי, ברור ונוקשה.