האם זה מוסרי להשתמש בציוד ומשאבים של המעסיק לצרכים פרטיים?  שימוש פרטי במשאבי החברה מוגדר כשימוש במשאב או ידע מקצועי ככלי לעשיית רווח פרטי, בין אם ע"י שימוש לא נאות בכוונה אשר אינו מזיק ישירות למעביד או גנבה של משאבי המעסיק

סקירת ספרות אשר עניינה בשאלה האם מעקב אחר עובדים במקום עבודה מהווה חדירה לפרטיות או צורך עסקי :

תופעה זו ניכרת בכל רמות מקום העבודה החל מעובדים וכלה במנהלים, רוב המנהלים רואים בהתנהגות זו כדבר בלתי נמנע ומכניסים את זה לעלויות התפעול שלהם ואינם נוקטים צעדים כלפי העבריינים.

הזכות לפרטיותו של עובד בארגון נחשבת לעניין חשוב במעלה, כאשר חוקים שונים  וחוקים פדראליים שומרים על תקנים וסטנדרטים  לפרטיות העובד במקום עבודתו  יחד עם זאת ישנן פעילויות מנע שעל הארגון ליישם לשם  שמירה על משאביו.

המעבידים טוענים כי זכותם להגן על העסק שברשותם, למנוע שימוש פרטי בציוד החברה, למנוע דליפה של סודות מסחריים למתחרים, להקטין ריגול תעשייתי. כמו כן, עובדים לעיתים קרובות משתמשים בדואר אלקטרוני במסגרת העבודה, משתמשים בשירותי הטלפון ממקום העבודה לצרכים אישיים, שולחים אימליים אישיים ואף לעיתים עוסקים בהטרדת עמיתים.

דילמה מוסרית היא "הימצאות בסיטואציה שבה יעשה האדם , מה שיעשה , או שיפגע בבני אדם או שיכשל באיזו חובה  שהיא. מהותה של דילמה מוסרית היא, שלאילו הניצבים בפניה אין למעשה שום אופציה קבילה ומוסרית".

במשפט העברי מעוגנת הזכות לפרטיות במגוון תחומים. כך נחשב במקרא גילוי סוד לפגיעה הראויה לגינוי: "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר" (משלי, יא, יג). מכתבים וכתבים זכו גם הם להגנה בדין העברי. "חרם שלא לראות בכתב חברו ששולח לחברו בלא ידיעתו…" כלומר היו מטילים חרם – נידוי על מי שקרא מכתב ללא רשות וידיעת חברו.