אחת הדילמות הנפוצות בעולם העסקים עוסקת בשאלת השימוש, שעושים עובדים, במשאבי החברה לצרכיהם הפרטיים. לדוגמא, שימוש פרטי במכונת הצילום בעבודה, שימוש בטלפון ממקום העבודה לצרכים אישיים, גלישה באינטרנט לצורך פרטי או לקיחת כלי כתיבה הביתה.

סקירת ספרות  הבוחנת את נושא המעקב אחר עובדים במקום עבודה- בחינה מוסרית.

ואכן מבחינה חוקית, המעקב האלקטרוני אחר עובדים מותר על פי המשפט האמריקאי. במערכת המשפט הצרפתית המצב מעט שונה, המעסיק רשאי להשתמש במנגנוני המחשב לצורך שליטה על השימוש באינטרנט ודואר אלקטרוני, כל עוד זה נעשה ביחס לעקרונות של נאמנות, שקיפות ומידתיות בהתאם לסעיף 120-2 של קוד העבודה הצרפתי, וכל עוד המידע בעל אופי מקצועי .

קיימת התנגשות בין הזכות לדרוש ביצועים הולמים ונאותים בקרב העובדים שלה לבין זכותם של האחרונים בפרטיות ו / או שמירה על החיים הפרטיים שלהם. התנגשות זו מחייבת  את החברה לערוך מאזן זהיר של אינטרסים, כאשר מחד  סעיף 8 (1) של האמנה האירופית לזכויות האדם (ECHR), מגן על הזכות לחיים פרטיים.

שימוש עובדים במשאבי החברה בה הם עובדים מהווה בעיה לחברות רבות. מחקר שנערך לאחרונה על ידי ארנסט אנד יאנג מעריך כי קמעונאים מאבדים $ 46 מיליארד דולר בשנה בשלל גניבות עובדים  ולכן חברות גדולות וקטנות כיום רואים חשיבות רבה  במניעת גניבה, על מנת  לשפר את הרווחיות בסביבה הכלכלית תחרותית.

המעבידים טוענים כי זכותם להגן על העסק שברשותם, למנוע שימוש פרטי בציוד החברה, למנוע דליפה של סודות מסחריים למתחרים, להקטין ריגול תעשייתי ולשמור על רווחיות העסק

לשם מזעור הנזקים הכלכליים חברות בוחרות לעקוב אחר עובדים ולמנוע צמצום ניצול לרעה את משאבי החברה, כאשר המעסיק רוצה לדעת אם עובד הוא מבלה זמן עבודה יקר בגלישה באינטרנט, האם העובד משחק במחשב, או מתכנן חופשה באינטרנט?