ניטור מעסיקים אחר עובדים אומנם אינו תופעה חדשה, אך האופן שבו הניטור נעשה השתנה. בעבר המנהל נהג ללכת סביב שולחן העובד ולבחון את התנהלותו, כיום באמצעים חדשים ניתן לפקח על העובד .לחברות אפשרות של שליטה רבה יותר על פעילות של העובד ועל העובד עצמו. כאמור, יש אמצעי מעקב לרשות כל חברה בעיקר מעקב באמצעות כלים ממוחשבים.

עבודה זו בוחנת את ההיבטים המוסריים העולים מהמעקב אחר עובדים במקום עבודה?

הזכות לפרטיות קיימת לכול עובד והיא חלה גם על הזכות לפרטיות של העובד ביחסיו עם מעסיקו, כאשר ההתפתחות הטכנולוגית הובילה לזרימת מידע בלתי מבוקרת ומרוסנת המסכנת את פרטיותו של העובד ויש לפקח לפיכך פיקוח אפקטיבי על מאגרי המידע כדי לא לאפשר את רמיסת כבוד האדם, חירותו ופרטיותו.

משמעות הפגיעה בפרטיות יוצר דילמות אתיות תמידיות בתחום העבודה, שכן לעיתים זכות הפרט-העובד לפרטיות נוגדת את האינטרסים של החברה, למשל זכותו של עובד הנחשד בפלילים כי שיחותיו הטלפוניות לא יוקלטו מתנגשת עם זכותה של החברה למנוע עבירה בעזרת האזנת סתר – "חוק האזנת הסתר" .

במסגרת עבודה זו נדונות מספר שאלות אתיות: האם למעביד זכות לגיטימית וחוקית לעקוב אחר העובד ? האם מעקב אחר העובד מהווה פיתרון כלכלי למעביר לאור שימוש במשאבי החברה לצרכים פרטיים ? והאם זה מוסרי להשתמש בציוד ומשאבים של המעסיק לצרכים פרטיים? .

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מבחינה חוקית ניתנת למעביד הזכות לעקוב אחר עובדים. החוק שונה במידה מסוימת ממדינה למדינה , כאשר בארה"ב ניתנת למעביד הזכות הנרחבת ביותר. למעביד , אם כן הזכות לעקוב אחר העובד. הפיקוח נמצא כיעיל ,כלומר המעקב מוביל לירידה בשימוש העובדים במשאבי החברה לצרכיהם האישיים. מנגד נמצאו מחקרים הטוענים לזכות הפרטיות ולהגנה נרחבת יותר על זכויות העובד בעת מעקב המעביד. בהקשר זה גם נטען כי לעובדים הזכות החוקית לפרטיות.