סקירת ספרות זו דנה בהיבטים כמו צרכים ומשפט אודות המעצרים המנהליים.

, המאבק בטרור בא לידי ביטוי, בין השאר במדיניות במעצר מנהלי. בישראל, "מעצר מנהלי", נבדל ממעצר פלילי. מעצר מנהלי מוגדר כמעצר ללא אישום או משפט, והוא מאושר על ידי צו מנהלי ולא בצו שיפוטי. מעצר מנהלי מתבסס על הסכנה לביטחון מדינה או הציבור שמציב אדם מסוים ששחרורו צפוי לאיים על ביטחונה של המדינה. מטרות מעצר מנהלי אינן מעצר, משפט, הרשעה וענישה, אלא מניעה. באופן משמעותי, לישראל יש מדיניות נפרדת של מעצר מנהלי בישראל לעומת השטחים הפלסטיניים על אף העובדה כי דיני המעצר המנהלי בישראל מספקים ביקורת שיפוטית יותר מאשר  המדיניות האמריקאית , מדיניות המעצר המנהלי של ישראל מעוררת ביקורת מצד ארגוני זכויות אזרח בתחומי ישראל. בשנת 1948, כאשר ישראל השיגה את עצמאותה, אימצה ישראל מאת המנדט הבריטי את תקנות הגנה (לשעת חירום), 1945, אשר הסמיך את הנציב העליון והמפקד הצבאי לעצור כל אדם שנחשב הכרחי לשמירה על סדר ציבורי או הבטחת שלום ציבור או ביטחון המדינה (משניות, 2018).