ירושלים הקדומה שכנה, מחוץ לשטחה של העיר העתיקה, והיא הגרעין העירוני, שממנו צמחה העיר בתקופות מאוחרות יותר והתפשטה לגבעות נוספות. הר הבית מהווה מעין כתר על ראשה של העיר הקדומה ומצוי ב"ירכתי צפון".

עבודה זו בוחנת את מעמד ירושלים באסלאם.

הספרות הדנה בנושא העלתה כי קדושתה של ירושלים באסלאם צמחה מתוך מספר מסורות אסלאמיות והתפתחה לחיבורים וספרם שלמים אשר ניסו לחבר את ירושלים לאסלאם. קדושת ירושלים באסלאם הגיעה לשיא פריחתה, כאשר נתקבל בקרב חוגי אסלאם רחבים כי קיים קשר בין ירושלים למסגד אל אקצא, המוזכר בקוראן בפרשת מסע הלילה של מוחמד. לכך נלוו גם מניעים פוליטיים, אשר באו לידי ביטוי בולט בתקופת שלטון האמיים. בתקופת שלטונם הם הנהיגו פולחנים והפיצו מסורות על קדושת ירושלים עם חותם אסלאמי והעלו את קרנה של העיר על מנת לשמר את שלטונם ואת איחודו של העם המוסלמי.

עבודה זו סוקרת את מעמדה של ירושלים באסלאם באמצעות סקירת השלטון הערבי בישראל החל מהמאה השישית-שביעית.

בהמשך העבודה מוצג פרק הדן בקדושת ירושלים במסורת האסלאמית ובכלל זה יוצגו מסורות, אזכורים מהקוראן, אמירותיו של מוחמד ביחס לירושלים וספרות "שבחי ירושלים".

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי חכמי דת מוסלמים כל העת, טענו כי מעמה של ירושלים אינו עולה על קדושתה של מכה וכן של העיר מדינה. נפילתה של השושלת האמית ועליית הפטימים, הובילה מחד לירידה במעמדה של ירושלים אך מאידך, החלו להופיע שבחי ירושלים ראשונים. הופעתם וכן המסורות (מסורות שהיו ברובן לקוחות מהיהדות) שנכללו בהם העלו התעניינות רבה בנושא ירושלים ומקומה באסלאם.