עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את מעמד ירושלים באסלאם.

ירושלים הקדומה שכנה, מחוץ לשטחה של העיר העתיקה, והיא הגרעין העירוני, שממנו צמחה העיר בתקופות מאוחרות יותר והתפשטה לגבעות נוספות. הר הבית מהווה מעין כתר על ראשה של העיר הקדומה ומצוי ב"ירכתי צפון". על מדרונה המזרחי נובע מעיינה היחיד של העיר, הגיחון, שאילולי קיומו לא הייתה העיר קיימת. רק הבנת מקומו של הגרעין הקדום מסבירה את חשיבותו הטופוגרפית של הר-הבית המציין את פסגת העיר. שטחו של הגרעין הקדום הוא כ-80 דונם והוא דומה לשטחן של ערים כנעניות אחרות בחבל ההר של ארץ ישראל. ירושלים נקראה עיר יבוס וישבו בה היבוסים. יהושע, בתקופת הכיבוש וההתנחלות, לא כבש את ירושלים. היא נכבשה רק לאחר כמאתיים שנה, בימי דוד המלך. עם כיבושה, קבע דוד המלך את ירושלים כעיר מלוכה כמרכז המדיני, הכלכלי, המנהלי והרוחני-דתי. מדברי חז"ל אלו ניתן ללמוד כי ירושלים אינה רק העיר הממוקמת בשטח מוניציפאלי אלא עיר אלוקית.
הספרות מלמדת כי, מלכות בית דוד נקשרה למרכזיותה של ירושלים כבירת עם ישראל כאשר ירושלים היא העיר אשר בחר בה ה למקום מושבו בקשר בל ינתק לבית דוד–בחיר ה לעולם. כמו כן, הבנייה בימי דוד ושלמה, תרמה למימוש המגמה להעלאת מרכזיותה של ירושלים.
דוד ושלמה ממשיכות, הפכו את ירושלים למרכז דתי, מדיני, פוליטי וכלכלי.
גם לאחר מלכות שלמה, המשיכה ירושלים בפריחתה. למשל, מלכותו הארוכה של עזיהו הייתה מתקופות הפריחה החשובות שידעה העיר לאחר הפילוג. שלב חדש בתולדות ירושלים ובמעמדה הדתי והלאומי נפתח עם מלכות חזקיהו ביהודה. פעולותיו של חזקיהו למימוש מגמה זו התרחשו על רקע תמורה דתית ורוחנית עמוקה בירושלים ובכלל זה חיסול עבודת הבמות וריכוז הפולחן בבית המקדש נועדו להגביר את הזיקה של העם ביהודה לבית דוד ולחזק את הישות המרכזית בירושלים.
ההתפתחות שחלה במעמדה הדתי והלאומי של ירושלים בתקופת חזקיהו, הגיעה לשיאה ולביטויה השלם בימי יאשיהו שהייתה תקופת הזוהר האחרונה לממלכת יהודה כולה. יהודה הייתה ממלכה עצמאית וירושלים – בירתה.
הוא הנהיג רפורמה על בסיס הרפורמה של חזקיהו. התמורה הדתית פולחנית בימי יאשיהו התאפשרה עקב השינויים המדיניים שחלו באזור. אשור התפוררה וכוחות חדשים עלו – מצרים ובבל.
ובכן, התהליך שקבע את ירושלים כבירה בימי דוד, נמשך עם בניית המקדש בימי שלמה ונחתם בימי חזקיהו ויאשיהו, כאשר תקופת שלטונו הייתה תקופת הזוהר האחרונה של מלכות בית דוד.
חורבנה הפיזי של ירושלים העניק לירושלים חשיבות מרכזית בתודעת האומה בגולה בבבל והגביר את הציפיות המשיחיות לקימומה מחדש. כאשר ירושלים נבנתה מחדש בתקופת שיבת ציון.
הספרות מלמדת על חשיבתו וקדושתה של ירושלים בנצרת וכן באסלאם.
עבודה זו תסקור את מעמדה של ירושלים באסלאם באמצעות סקירת השלטון הערבי בישראל החל מהמאה השישית-שביעית. בהמשך העבודה יוצג פרק הדן בקדושת ירושלים במסורת האסלאמית ובכלל זה יוצגו מסורות, אזכורים מהקוראן, אמירותיו של מוחמד ביחס לירושלים וספרות "שבחי ירושלים". באמצעות סקירה ו אנסה להבין את המקורות והגורמים לקדושתה של ירושלים באסלאם.