המטרה העיקרית במסגרת המסע לפולין הנה לעגן את קדושתה של מדינת ישראל בחוויית השואה, את העבר היהודי, ההיסטוריה היהודית. יש הטוענים כי המסע לפולין מקביל לעלייה לרגל וההשלכות הנובעות מעצם המסע הן תחושת שייכות, אחדות ושינוי.

סקירת ספרות הבוחנת את התכלית ותרומתם של מסעות בני נוער למחנות לפולין

זיכרון השואה הפך מרכיב יסוד בזהות היהודית , כאשר השואה הותירה חותם בזהות היהודית והפכה לזיכרון קולקטיבי. ההשלכות לכך היא הפיכת  קבוצה לאיש אחד, כלומר, שיתוף בזיכרון הקולקטיבי מהווה גורם מאחד ומלווה בהזדהות עם הקורבן.

המסע כולל לרוב שני מרכיבים: סיור במחנות המוות ובמרכזים שבהם חיו היהודים בפולין, כמו מחנות המוות אושוויץ-בירקנאו, מיידנק וטרבלינקה וסיורים תיירותיים באתרים בפולין. שמירת האיזון בין ביקור באתרים הקשורים לשואה לבין סיורים תיירותיים מאפשרת לבני הנוער עמידה בנטל הרגשי והקוגניטיבי הכרוך בביקור באתרי ההשמדה.

הביקור במחנות המוות,  תוך הנפת דגל ישראל ושירת ההמנון , מעביר את המסר כי אושוויץ הנה רוע שניתן לגבור עליו, במחיר עצום  אומנם, אך זיכרון זה מהווה חלק מהולדתה של מדינת ישראל. המודעות לקיומה של הסכנה הקיומית והאפשרות לגבור עליה בעצם קיומה של מדינת ישראל, יוצרת בקרב בני הנוער את המחויבות לערכים לאומיים ותרבותיים בסיסיים

על פי מחקרים בני הנוער בעקבות המסע לפולין תופסים את השואה באופן שונה, כאשר הידע ביחס לשואה מתרחב ועימו קיימת העצמת התגובות הרגשיות, מכאב וזעזוע לגאווה בעמידתם של היהודים בתקופת השואה.