אחת הדילמות הכי נפוצות בעולם העסקים עוסקת בשאלת השימוש שעושים עובדים במשאבי החברה לצרכיהם הפרטיים.

השאלה הנשאלת היא האם מיגור תופעת השימוש הפרטי במשאבי החברה, מהווה חדירה לפרטיות או צורך כלכלי?

לדוגמא, שימוש פרטי במכונת הצילום בעבודה, להשתמש בטלפון ממקום העבודה לצרכים אישיים, לגלוש באינטרנט לצורך פרטי או לקחת כלי כתיבה הביתה. העובד הממוצע שוהה שעות רבות במקום עבודתו, לעתים אף יותר מאשר בביתו הפרטי. שימוש של עובדים במשאבי מקום העבודה גם לשם ענייניהם הפרטיים היא תופעה נפוצה המתקבלת במידה מסוימת של הבנה מצד מעבידים רבים. סיטואציה זו מעמידה הן את הארגון והן את העובדים בדילמות מוסריות לגבי הגבול בין שימוש לצרכי החברה ושימוש שנועד רק לטובת העובד.

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים כי ניטור עובדים הפך לתופעה נפוצה לא פחות, בעיקר בארגונים גדולים וההתפתחות הטכנולוגית של השנים האחרונות מספקת למעבידים כלים יעילים וחדשים למעקב אחר עובדיהם. אין לשכוח כי ניטור עובד כרוך באופן בלתי נמנע באיסוף פרטיו האישיים, לעתים אף פרטים רגישים תוך הפרה של זכותו לפרטיות.
מהי הזכות לפרטיות? הזכות לפרטיות מותחת את הקו בין הפרט לבין הכלל, בין ה"אני" לבין החברה. היא משרטטת מתחם אשר בו מניחים את הפרט לנפשו, לפיתוח "האני" שלו, בלא מעורבות של הזולת.

אין ספק כי מעביד זכאי להגן על זכויותיו הקנייניות והאחרות, אך האם הפלישה לענייניו הפרטיים של העובד איננה פוגעת שלא כדין בזכויותיו? נשאלת נשאלה האם שימוש פרטי במשאבי הארגון נחשב לפשע?

התשובה אינה חד משמעית חלק כן וחלק לא, אין גוונים של שחור ולבן, רק אפור והגבול קשה לציון. המעסיק רואה "סחיבת ציוד" כעבירה על החוק המהווה נזק כספי ופגיעה בתדמית, מנגד העובד לא רואה את עצמו כגנב ואת השימוש הלא נאות הוא מתרץ כחלק "מהטבות" במקום העבודה המתורגמות במונחים כספיים, למרות שהמרחק ביו "סחיבת ציוד" וגניבה קטן מאוד אם בכלל.

שאלת המחקר: האם מיגור תופעת השימוש הפרטי במשאבי החברה, מהווה חדירה לפרטיות או צורך כלכלי?
השערה: ככל שהמצב הכלכלי של החברה טוב יותר עוצמת החדירה שלה לפרטיות העובד תהיה קטנה יותר.