העובדה כי במשך שנים שררה התפיסה שהסבירה את שני הדיקטטורים הללו כפסיכופטים ששלטו באמצעות הפחד. היטלר הוא המפלצת המוחלטת לגבי מוסוליני היו קצת יותר סלחניים.

העבודה הנוכחית בחנה האם הפאשיזם היה פרי יצירתם של היטלר ומוסוליני או שמא מהווים הרודנים חיילים רנדומאליים בשירות ההיסטוריה.

שני השליטים ייצגו בצורה קיצונית את רעיון של אישיות העל, של המשיח, של גואל האומה. שניהם הציגו דמיון באופיו של השלטון שהקימו שהיה מבוסס על שרותי בטחון, מחנות ריכוז ושליטה על תרבות המדינה. שתי המערכות היו מודעות זו לזו והעתיקו ידע אחת מהשנייה. למרות ששניהם לא היו מרשימים מבחינה חזותית ולא הצטיינו מבחינה שכלית ואינטלקטואלית, לדבריהם ולדרך מחשבתם הייתה השפעה עצומה על הפוליטיקה, פילוסופיה, מנהיגות, חוק, טבע, תרבות, מדע, מבנים חברתיים, אסטרטגיה צבאית, טכנולוגיה ועוד.

במסגרת העבודה הנוכחית נבחנו שני מנהיגים: היטלר ומוסוליני ובהתייחס אליהם נבדק האם הפאשיזם הנו פרי יצירתם או שמא מהווים הרודנים חיילים רנדומאליים בשירות ההיסטוריה.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי
הדיקטטורות הללו לא היו מקריות. המכנה המשותף לשתיהן הייה מלחמת העולם הראשונה. כלומר, תוצאות מלחמת העולם הראשונה והלכותיה הם אלו אשר הובילו את שני הדיקטטורים הללו לשלטון. הנתונים ההיסטוריים מלמדים, כי המציאות ששררה לאחר מלחמת העולם הראשונה הן באיטליה והן בגרמניה, זעקה למנהיג אשר יגאל את האומה. התסכול, המרירות, ההשפלה, והמשבר הכלכלי שיוועו לאדם קיצוני אשר יידע לסחוף את ההמון.

סביר כי מוסולני והיטלר לא היו עולים להנהגת המדינה שלהם אילולא טראומת המלחמה. מוסוליני היה יציר תחלואי מלחמת העולם הראשונה והלאומיות של היטלר עלתה בגלל החולי המוסרי של גרמניה המובסת. כישלון שתי המדינות במלחמה ההיא פילס את הדרך לשינוי פוליטי. כלומר איטליה , אומנם ניצחה במלחמה, אך הפסידה מבחינה כלכלית, מוראלית , מדינית ופוליטית. השפל הכלכלי, האבטלה, והתסכול הובילו להקצנה, ללאומיות אשר פלסה את הדרך לשני הדיקטטורים.