האוטופיה הציונית מעניקה מחד מקום נכבד לנשים העבריות הצבריות – האישה החזקה, הבריאה, העובדת השותפה לתחייה הלאומית , מאידך היא אינה משוחררת מסטריאוטיפיים שמרנים ומסורתיים אודות מעמד האישה.

עבודה זו בוחנת כיצד מיתוס הצברית, מייצג יותר מכל את מעמדן הנחות של הנשים בחברה היישובית הארץ ישראלית, שכן מעמדה של האישה בפלמ"ח כלוחמת נבחן והוכח כמופרך, שהרי הצברית נאלצה להילחם על הזכות להילחם.

האישה העברית החדשה היא האישה הצברית, התמודדה במהלך תקופת היישוב ובמסגרת התחייה הלאומית עם חוסר השוויון המגדרי ועם חוסר היכולת לעמוד בקריטריונים של שוויון אמיתי בין המינים, ולכן נראה כי מודל מיתוס הצברית לא מהווה מודל זהות נשי חדש במערך ההגמוני של הסמלים הלאומיים ולא כול שכן עומד במקביל למיתוס הצבר הנעלה על מאפייניו ה"גבריים".

עבודה זו בוחנת כיצד מיתוס הצברית, מייצג יותר מכל את מעמדן הנחות של הנשים בחברה היישובית הארץ ישראלית, שכן מעמדה של האישה בפלמ"ח כלוחמת נבחן והוכח כמופרך, שהרי הצברית נאלצה להילחם על הזכות להילחם. מעמדה התעסוקתי של האישה החדשה הפועלת במסגרת התחייה הלאומית נמצא כתואם הגישה המסורתית המנתב את האישה לעבודות הבית ומעמדה החברתי נותר כשהיה, בשולי החברה היישובית ובעיקר מעמדה של האישה -הצברית בא לידי ביטוי כאשר נאלצה להתמודד עם קולה שלא הושמע.

לצורך בחינת הסוגיה הנדונה מחולקת עבודה זו לארבעה חלקים עיקריים. חלק ראשון מגדיר מיהו הצבר? מהי צבריות? וכן מציג את מאפייניו המרכזיים. חלק שני מסביר מהו מיתוס ככלל ומהו מיתוס צבר בפרט. חלק שלישי מציג את הקשר בין מיתוס הצברית המקביל לכאורה למיתוס הצבר על מאפייניו והקשרו למעמדה הנחות של הצברית בתקופת היישוב. חלק רביעי הוא החלק המרכזי בעבודה זו בו ישנו ניסיון לתת מענה לנושא עבודה זו. בחלק זה נבחנת השפעת מיתוס הצברית על מעמדן הנחות של הנשים מבחינה חברתית תעסוקתית וצבאית.