בעיית הזכות על הקרקעות בארץ ישראל החלה עם הקמת המפעל הציוני בארץ. בעימות בין שני העמים, סוגיית הקרקעות היוותה סלע מחלוקת עיקרי. ראשיתו של המאבק היה בשלהי השלטון העותמאני והוא נמשך לאורך כל ימי המנדט הבריטי .

סקירת ספרות  הבוחנת את נושא מיתוס האדמה בתקופת הישוב.

לכל תרבות יש מיתוסים, עלילות גבורה וסיפורים. המיתוסים מלמדים אודות התרבות שבה נוצרו, אודות העולם, ואודות טבעם של בני אדם. אחד המיתוסים שנוצרו בהשראת הציונות והקמת היישוב היהודי בארץ ישראל היה מיתוס האדמה או מיתוס אדמת ארץ ישראל. הקשר של כל תושבי הארץ לאדמה הוא עמוק ובעל משמעות סמלית. השליטה בקרקע מהווה לכן סימן ההיכר החשוב ביותר לשייכות ולבעלות על האדמה ועל הארץ

מיתוס הוא סוג של משל פוליטי העובר בכתב או בעל פה מדור לדור. למיתוס מבנה נרטיבי דרמטי ולעלילתו יש התחלה , אמצע וסוף מרגש או טרגי. במיתוס ישנם גיבורים ונבלים ובד"כ נשמרת בו אחדות הזמן , המקום והעלילה. המיתוס מתייחס להתרחשויות מהעבר כמו קרב חשוב , מלחמה וכו'. המיתוס מושתת על מאורע היסטורי אמיתי והוא זוכה לעיבוד ולפרשנות וכך מוקנית לו משמעות אפית  וגיבור המיתוס  זוכה להאדרה.

מיתוס האדמה הנו מיתוס הגמוני ומכונן שטופח מאז ביסוסה ומיסודה של התנועה הציונית בתחילת המאה, עיקרו ש'הארץ' שייכת לעם היהודי, ולו בלבד. עם הזמן, יצר מיתוס זה בישראל דפוסים רבי עוצמה של לאומיות אתנית מתנחלת. הציונות שמה לה למטרה להפוך במהירות מהגרים יהודים ל'ילידים' בארץ, ליצור חברה יהודית מופרדת ונבדלת, ולהצפין את קיומם של הפלסטינים שחיו במולדתם דורות רבים.

האדמה, הקרקע ועבודת הקרקע עברה עם הזמן מהמישור הפרקטי למישור הסמלי  והפכה לחלק אינטגראלי ממערכת הסמלים היישובית

בתקופת השלטון התורכי, ראשוני המתיישבים שרכשו קרקע בארץ, באו מתוך רעיונות ארגוניים ופוליטיים אשר התחוללו בקרב העם היהודי.

אחת הסיבות ליציקת מיתוס הקרקע ואדמת ישראל בעייני המהגרים היה בשל העבודה כי  מרבית המהגרים היו פליטים חסרי מדינה וברירה ולכן הם ראו  ארץ זו כמקלט בטוח לאחר דורות של רדיפות.