בעיית הזכות על הקרקעות בארץ ישראל החלה עם הקמת המפעל הציוני בארץ. בעימות בין שני העמים, סוגיית הקרקעות היוותה סלע מחלוקת עיקרי. ראשיתו של המאבק היה בשלהי השלטון העותמאני והוא נמשך לאורך כל ימי המנדט הבריטי.

עבודה זו עומדת על סוגיית מיתוס האדמה בתקופת היישוב בקרב העם היהודי.

הנחת העבודה היא כי הקשר של כל תושבי הארץ לאדמה הוא עמוק ובעל משמעות סמלית. השליטה בקרקע מהווה לכן סימן ההיכר החשוב ביותר לשייכות ולבעלות על האדמה ועל הארץ ולכן אין זה פלא כי הנושא הזה הוא אחד מן הנושאים הטעונים ביותר בישראל לאורך כל ההיסטוריה שלה.

שאלת המחקר הנוכחי, אם כן היא מהו מיתוס האדמה בתקופת היישוב בקרב העם היהודי ?

הפרק הראשון לעבודה הנוכחית מציג הגדרות למושגים מיתוס, סמל, ומשמעותם וכן יציג את האדמה כמיתוס וכסמל.

הפרק השני מציג את מיתוס האדמה עבור העם היהודי בתקופת הישוב. פרק זה חולק למספר סעיפים: סעיף מוטיב גאולת האדמה הדן במשמעות עבודת האדמה וגאולתה, סעיף מיתוס האדמה ופעילות התנועה הציונית הדן בפעילותה של הציונות החל מהתקופה העותמאנית ועד קום מדינת ישראל ולבסוף סעיף מיתוס האדמה והמאבק הקרקעי בין היהודים לערבים בארץ ישראל הדן במאבק הקרקעי בין היהודית לערבים בתקופת היישוב ועד להקמת המדינה.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מיתוס האדמה הוביל את התנועה הציונית לאורך תקופת היישוב לרכישת אדמות וקרקעות ברחבי הארץ, להתקוממות כנגד חוקי המנדט וסילוק כל מכשול אשר נקרה בדרכה.

מיתוס האדמה התפתח במידה רבה במקביל למאבק הקרקעות בין הערבים, אשר שכנו בארץ קודם לכן לבין היהודים שעלו ארצה. המאבק הוביל את החברה היישובית לרכוש אמות ככל האפשר על מנת לקיים את הבית הלאומי יהודי ולמנוע אחיזתם של הערבים בישראל. המאבק עצמו העצים את מיתוס האדמה בקרב שני הצדדים, כאשר גם לצד הערבי היה אינטרס לאומי וכלכלי באדמות הארץ.