כבר בגן ניתן לזהות סימנים בתחום השפה, התקשורת והדיבור. גננת מודעת תדע לזהות סימנים אלו ותפנה את תשומת לב ההורים וכן תכוון אותם לאבחון וליפול מקצועי.

העבודה הנוכחית עוסקת בלקויות שפה ובוחנת את האופן בו נוצרת תקשורת בין ילד לקוי שפה לבין דמות מבוגרת [קלינאית תקשורת, גננת].

לקות שפתית מאובחנת בכ – % 5 עד % 10 בקרב ילדים באוכלוסייה הכללית. הספרות מקצועית טוענת כי צירוף של גורמים ביולוגיים פסיכולוגיים וסביבתיים הם המובילים להפרעה. הלקות משפיעה על אספקטים רבים בחייו של הילד: במסגרת המשפחתית, במסגרת החברתית, במסגרת הגנית/בית ספרית ועוד עבודה זו מטרתה הייתה לבחון כיצד מסייעת קלינאית התקשורת לילד בעל ליקוי שפת?

הבעיות סביב הלוקה מתמקדים בפערים קוגניטיביים, התנהגותיים ורגשיים של הילדים בעלי הלקות פערים המקשים על הסתגלותם בחברה. לשם מתן מענה יעיל ואפקטיבי פותחו תכניות טיפוליות שונות וכן גובש צוות רב תחומי אשר מטפל בהשלכות הלקות.

קלינאי התקשורת מהווה דמות מפתח במערך הסיוע ללוקה השפתי. באמצעות הכשרה מתאימה, סובלנות, סגנון מתאים, נקיטת פעולות שונות המובילות להצלחה ומתן חיזוקים חיוביים, כאשר תפקידו של קלינאי התקשורת הוא לסייע לצוות הגני על ידי מתן הדרכה. במסגרת הטיפול אצל קלינאי התקשורת מושם דגש רב על עבודה בדיבור ובשפה

המחקר הנוכחי דן בשאלה כיצד מסייעת קלינאית התקשורת לילד בעל ליקוי שפת?

במסגרת המחקר הנוכחי בוצע מעקב אחר טיפול הקלינאית בילד לקוי שפה. הבדיקה כללה תצפית בילד ובקלינאית, באמצעות התצפית נתקבלה תמונה ביחס לכלים בהם עושה שימוש הקלינאית על מנת לקדם את הילד וכן ניתן היה לזהות גם בהתקדמותו, שיתוף הפעולה שלו, התלהבות מהפעילות וכן תרומתה החיובית של הפעילות.

ממצאי הבדיקה העלו כי הקלינאית עושה שימוש בכלים הבאים: בניית תכנית פעולה בשיתוף עם הילד, בחירת הילד את הפעילות האהובה עליו, שימוש במילים וזיכרונות מפעילות קודמת, שימוש בהוראות ברורות, אינטונציה, חיזוקים חיוביים מידיים ,שאילת שאלות , הדגש על היגוי נכון, ניהול שיח באמצעות משחק, חיזוק התאמות והקשרים והתרגול השפתי ובמסגרת משחק.