עיתונות פופוליסטית היא עיתונות עממית הפונה לקהל הרחב, כדוגמת ידיעות אחרונות ואילו עיתונות איכותית, כדוגמת עיתון הארץ היא עיתונות כבדת ראש הנושאת בעול הכבד של האחריות החברתית ובתפקיד הפוליטי של "כלב השמירה של הדמוקרטיה".

סקירה זו מתמקדת במעמד המיעוט הערבי בתקשורת ובסיקור החדשותי של עמדת ערביי ישראל. כמו כן, מציגה את עכו כעיר מעורבת ומורכבת, בה התרחשו מהומות אשר הביאו לסיקור חדשותי נרחב.

החברה הישראלית מתאפיינת בריבוי תרבותי, שמקורו בהתעוררות קבוצות תרבותיות המקדמות פוליטיקה של זהויות כמו קבוצות פמיניסטיות, קבוצות מזרחיות, דתיים וכו'. קיימת לגיטימציה לקבוצות התרבות השונות, ישנה קבלה והכרה בשונות וקיים צורך לתת ביטוי לקבוצות אלה

עם תום מלחמת השחרור נשאר בישראל מיעוט ערבי, ברובו כפרי, בקרב רוב יהודי. יחס החברה היהודית כלפי המיעוט הערבי כרוך בתחושות של חוסר ביטחון וחוסר אימון, הנובע מן ההיסטוריה המשותפת של שתי הקבוצות, אשר הסכסוך ביניהן נתפס, בעיני שתיהן, כסכסוך טוטאלי

עכו של ימנו מחולקת לשניים: עכו העתיקה בת אלפיים השנים והמוקפת חומה והעיר החדשה בת עשרות השנים. האוכלוסייה מגוונת: יהודים, מוסלמים ונוצרים. רבים הם הערבים החיים בעכו העתיקה, אך הרוב הוא יהודי. תושבי העיר מתפרנסים ממסחר, מלאכה חרושת ודייג.

העיר עכו איבדה ממעמדה ומהכנסותיה, בהתבסס על ניתוח מפקדי האוכלוסין שנערכו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עכו נמצאה בבחינת מדד סוציו כלכלי המורכב משקלול של נתוני דמוגרפיה, רמת חיים, השכלה וחינוך, תעסוקה, אבטלה וגמלאות, במקום הנמוך ביותר ביחס לערים אחרות כדוגמת קריית אתא ונהריה.

המאורעות בעכו ב 2008 החזירו לסדר היום את הערבים, את המצוקות ואת העדר השוויון. בעכו נחשפה בכל כיעורה הגזענות והשנאה כלפי ערבים. לא שזאת הייתה הפתעה. משאלי דעת הקהל מראים פעם אחר פעם, שרוב גדול בציבור הישראלי מחזיק בעמדות גזעניות כלפי ערבים. עם זאת, אירועי עכו הבליטו את הקיצוניות המבעבעת זה שנים בקרב שתי האוכלוסיות.