מדיניות הגירה משרתת מספר פונקציות למדינות, כאשר ממשלות יכולות להשתמש במדיניות הגירה כמכשירים של מדיניות חוץ, צמיחה כלכלית, גידול באוכלוסייה, ו /או ביטחון לאומי. עם זאת ההגירה והאינטגרציה של מוסלמים מעלה חששות כבדים בקרב ממשלות אירופאיות.

במסגרת העבודה הנוכחית נבחנת מדיניות ההגירה בצרפת וגרמניה לאור כניסתם של הפליטים המוסלמים

העוינות בין המוסלמים וחברות אירופאיות הוא ארוך שנים. מספר גדול של מהגרים מוסלמים הגיע והתיישב באירופה. ההערכות מצביעות על כך שיש 16 מיליון מוסלמים חיים במערב אירופה, והם המהווים את המיעוט הדתי הגדול ביותר. הכישלון של חברות אירופאיות לשלב מהגרים מוסלמים יצרו שסעים פוליטיים עמוקים ו"פחד". ההתקפות ב -11 בספטמבר 2001 בניו יורק, והפיגועים במדריד ובלונדון בשנים 2004 ו -2005, הגבירו את הפחד מהמוסלמים. במאמצים להגביר את הביטחון לאומי, מדינות רבות ברחבי העולם שינו את מדיניות ההגירה כדי להפחית את איום הטרור .

מרבית המדינות המערביות נוקטות צעדים שונים לעידוד האינטגרציה של הזרים ולמציאת פתרונות משפטים להסדרת מעמדם באופן קבוע. דרכי רכישת מעמד של קבע משתנות בין מדינה למדינה בהתאם לאופייה (מדינת הגירה או מדינת לאום) ודין האזרחות השולט בה .

במסגרת העבודה הנוכחית נבחנת מדיניות ההגירה בצרפת וגרמניה לאור כניסתם של הפליטים המוסלמים.

העבודה מציגה מדיניות התומכת בעצירת כניסת הפליטים המוסלמים, מציגה מצע אנטי מהגרים ואנטי פליטים מוסלמים ונוקטת במדינות קשוחה כנגד מוסלמים וזרים לעומת מדיניות הנוקטת בסבלנות והכלה כלפי פליטים מוסלמים .

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הימין הקיצוני באירופה תופס תאוצה ומתחיל להביע את חותמו במדינות מערביות, כגון: צרפת,. אחת הסיבות העיקריות לכך הינה שיעור המוסלמים הפליטים הנכנסים למדינות אירופאיות וכן גל הטרור האסלאמי אשר תוקף במקומות רבים בעולם. מפלגת הימין הצרפתית יוצאות כנגד הפיטים המוסלמים בתחומה, אשר גדלים משנה לשנה מבחינה דמוגרפית תרבותית ודתית. הגירת מוסלמים לצרפת והשתקעותם במדינה איננה מתקבלת בסבלנות. כלומר אזרחים רבים ממורמרים לנוכח הפיכתה של אירופה המערבית לאירופה מוסלמית וכן יש הרואים באסלאם סכנה עתידית קיומית לנוכח התפשטותו בעולם.