קרנות ההון-סיכון נתפסות כמנגנון לזיהוי ובחירה של חברות הזנק מבטיחות ולהקניית ערך מוסף לאותן חברות על ידי מעקב אחר התקדמותן וייעוץ להנהלותיהן. על פי שורה של מחקרים, פעילות ההון-סיכון בישראל בשנות התשעים של המאה העשרים הייתה בין האינטנסיביות בעולם

סקירת ספרות זו בוחנת את מגמת ההשקעות של קרנות הון סיכון- היבטים תיאורטיים ואמפיריים

מבחינת הפרט, ההשקעה היא שימוש בכספים לרכישת נכסים מתוך ציפייה לתמורה בצורת תשואה, בין אם ההשקעה מלווה גם בניהול ובין אם לאו. במובן זה ההשקעה מתייחסת הן לרכישת עסק שיופעל ע"י הרוכש והן לרכישת מניות של חברה המופעלת בידי אחרים, או כהחלפה של הוצאה, כגון רכישת דירת מגורים במקום שכירתה .

הון סיכון הוא השקעה כספית בסיכון גבוה למשקיע. חברה המגייסת הון סיכון היא, בדר"כ, חברה שלא יכולה לגייס כסף ממלווים מסורתיים כמו בנקים. מצב החברה, המחפשת הון סיכון, הוא לרוב, כזה שלא מאפשר למשקיע למשוך את כספו חזרה מהחברה זמן קצר לאחר ביצוע ההשקעה.

בדיקת ביצועים של קרנות הון סיכון (VC) בשוק הסיני למשל , העלו כי קיים מתאם בין ביצועי הקרנות לבין ניסיון ומוניטין.

לפני שנות התשעים לא היה בישראל ענף הון-סיכון. הענף נוצר כתוצאה מיוזמה ומעורבות ישירה של הממשלה בשנת 1991 בשלב ראשון סיפקה הממשלה ערבויות לרכישת מניות בשלוש קרנות הון-סיכון בשנים 1993-1991 , ובשנת 1992 הוקמה קרן ההון-סיכון הממשלתית  "יוזמה"  במטרה להקים קרנות הון-סיכון בשיתוף עם משקיעים פרטיים זרים.

בשנים האחרונות, תעשיית ההון סיכון הישראלית והעולמית עוברת שינויים , כאשר לא מעט קרנות, שהיו מוכרות בנוף המקומי, נעלמו.