קרנות ההון-סיכון נתפסות כמנגנון לזיהוי ובחירה של חברות הזנק מבטיחות ולהקניית ערך מוסף לאותן חברות על ידי מעקב אחר התקדמותן וייעוץ להנהלותיהן. על פי שורה של מחקרים, פעילות ההון-סיכון בישראל בשנות התשעים של המאה העשרים הייתה בין האינטנסיביות בעולם

עבודת סמינריון זו בוחנת את מגמת ההשקעות של קרנות הון סיכון בהיבטים תיאורטיים ואמפיריים

הון סיכון הוא השקעה כספית בסיכון גבוה למשקיע. חברה המגייסת הון סיכון היא, בדר"כ, חברה שלא יכולה לגייס כסף ממלווים מסורתיים כמו בנקים. מצב החברה, המחפשת הון סיכון, הוא לרוב, כזה שלא מאפשר למשקיע למשוך את כספו חזרה מהחברה זמן קצר לאחר ביצוע ההשקעה

סיכויי ההישרדות עד לשלב מימוש ההשקעה ("אקזיט") של חברות המקבלות מימון מקרנות הון-סיכון נמצאו גבוהים יחסית. כמו כן, על פי מספר מדדים שונים, במקרים שבהם הייתה הנפקה, ביצועיהן של חברות שקיבלו מימון מקרנות הון-סיכון לאחר ההנפקה בבורסה במהלך שנות התשעים לא היו שונים סטטיסטית מביצועיהן של חברות שמומנו בדרכים אחרות באותה תקופה.

לפני שנות התשעים לא היה בישראל ענף הון-סיכון. הענף נוצר כתוצאה מיוזמה ומעורבות ישירה של הממשלה בשנת 1991 בשלב ראשון סיפקה הממשלה ערבויות לרכישת מניות בשלוש קרנות הון-סיכון בשנים 1993-1991 , ובשנת 1992 הוקמה קרן ההון-סיכון הממשלתית  "יוזמה"  במטרה להקים קרנות הון-סיכון בשיתוף עם משקיעים פרטיים זרים. הקרן, תמכה, עד לפירוקה, בהקמתן של עשר קרנות הון-סיכון פרטיות,אשר יחד גייסו עד שנת 2000 סכום של 2.7 מיליארדי דולרים.

מחקר זה בחן האם השקעה של קרנות הון סיכון מנבאת ביצועים כלכליים טובים לעומת השקעה של חברות אחרות
המדגם כלל 92 חברות השקעה הנסחרות בבורסות של ניו יורק ודאו ג'ונס המתפלגות על פי שתי קטגוריות: 52 חברות קרן הון סיכון ו-40 חברות השקעה שאינן הון סיכון המשקיעות בתחומים אחרים לרבות ענפים שאינם טכנולוגיים.