הביזור הוא תפיסה ניהולית, שבה קבלת ההחלטות מפוזרת בין הדרגים השונים. השיטה נתפסת כמתאימה יותר למורכבות ולדינמיות המאפיינות את הסביבה בת-זמננו הביזור הוא תפיסה ניהולית, שבה קבלת ההחלטות מפוזרת בין הדרגים השונים. השיטה נתפסת כמתאימה יותר למורכבות ולדינמיות המאפיינות את הסביבה בת-זמננו

סקירת ספרות זו עניינה בבחינת המעבר מביזוריות לריכוזיות בשירותי הכבאות בישראל.

שירותי הכבאות פועלים, כשירותים מוניציפאליים במסגרת איגודי ערים ויחידות כבאות עירוניות. המבנה הארגוני המבוזר של מערך הכבאות מתאפיין בהיעדר מערכת פיקוד ושליטה ארצית, ולכן אין נציבות הכבאות יכולה לגבש תמונת מצב מלאה על המתרחש ואין לה שליטה מלאה על הפעלת המשאבים – כוח אדם וציוד – הנדרשים במיוחד בעתות חירום

כבר בשנת 1976 הוקמו וועדות לבחינת המבנה של שירותי הכבאות, והפיתרון אשר עלה שוש ובוש היה כי מערך שירותי הכבאות יפעל במסגרת ארצית או שבראש המערכת יעמוד נציב ולו סמכויות פיקודיות.

המערכת הפוליטית בתקופת היישוב הייתה מערכת ריכוזית בשל סיבות שונות וביניהן המאבק בלאומיות הערבית, הצורך בייצוג פוליטי יעיל כלפי השלטון הבריטי ועוד. מערכת זו חלשה על המוסדות הלאומים והעמיקה מעורבותה בחיי יישוב

קיימת נטייה בארגונים עסקיים וציבוריים לריכוזיות, מאחר וגישה זו מקנה כוח רב , שליטה בתהליכים ארגוניים, תיאום בקבלת החלטות, כאשר מנהלים מעדיפים לשמר את השליטה בידיהם על מנת להגיע לתוצאות רצויות.

תהליך הביזור תלוי במטרות שמעצבי המדיניות מעוניינים להשיג. מטרות אלה עשויות להשתנות ממדינה למדינה. קיימות שתי תפיסות מנוגדות לגבי השאלה מדוע ממשלות צריכות לבזר סמכויות.